כתבה מאת שלומית גרוס גל
עובדת סוציאלית / מרכז גפן להזדמנות חדשה - נתיבים להורות.

 

פאול קור, שכתב את עלילות "כספיון" ויצר את הדמות "הפיל שרצה להיות הכי", בחר בספר "לפעמים" לא להמציא סיפור, אלא רק לקחת את הקורא במסע אל תוך עולם הרגשות. במקום דמויות ועלילה, כוכבי הספר הם פרצופיו של ילד אחד, שמביע באמצעותם את מה שהוא מרגיש.

 

נהוג לומר, שהעיניים הן ראי הנפש, אך למעשה, הפרצוף כולו הוא הדרך שלנו להביע את רגשותינו. כבר מינקות, מביע הפעוט רגשות כמו עונג, שמחה, או תסכול באמצעות הבעות פנים שקל להוריו לזהות. בעצם, הפרצוף שלנו הוא שמאפשר לסובבים אותנו הצצה אל תוך עולמנו הפנימי.

היכולת לחוש רגשות מתפתחת אצל ילדים בשלב מאוד מוקדם, למשל: כבר מגיל כמה חודשים תינוקות יכולים לזהות רגשות של שמחה והפתעה. לקראת גיל שנה הם מתחילים לקשר בין הבעת פנים של אדם אחר לבין אירועים שמתרחשים סביבם (למשל מסתכלים על פניו של ההורה כאשר כלב מתקרב כדי להבין האם הכלב מאיים או לא).

קשת הרגשות שאנו חווים היא מגוונת וכוללת בין השאר: גאווה, סיפוק, כעס, תסכול, חרטה, אכזבה, געגוע, אהבה, עצב, אשמה, שמחה ועוד. ילדים בגיל הגן מסוגלים לחוות רגשות שונים ורבים, אך הם זקוקים להכוונה כדי לזהות איזה רגש אצלם הוא דומיננטי ברגע מסוים (או, במילים אחרות, הם צריכים עזרה כדי להבין מה הם מרגישים). כדאי מאוד ללמד את הילדים כבר מגיל הגן לתת שמות לרגשות שלהם, למשל: לומר ילד שצייר ציור שמצא חן בעיניו "אתה בוודאי גאה בציור שציירת", או לומר לילד שבוכה בעקבות חבר שלא רצה לשחק איתו "אתה בוודאי פגוע מההתנהגות של החבר שלך".

חשוב ורצוי לחשוף את הילדים לכך שיש להם רפרטואר רגשי רחב מכמה סיבות:

א. כאשר ילד חווה רגש שלילי מסוים ואיננו יודע לפרש אותו, זה מאיים עליו.

ב. הבנה של הרגשות, החיוביים והשליליים כאחד, יוצרת אצל הילד תחושת אוטונומיה, שכן הרגשות הם שלו ושלו בלבד, והוא יכול לבחור איך ומתי להביע אותם.

ג. מבחינה חברתית, מודעות לרגשות מאפשרת לילד להכיר בכך שגם לאחר יש רגשות ולהתחשב בהן. למשל, להבין שילד שלא רציתי לשחק איתו עלול להרגיש בדידות או להבין מה אמא מרגישה כשהיא מאוכזבת ממשהו שעשינו.

 

מעבר להיכרות עם עולמו הרגשי, כדאי וחשוב לאפשר לילד ביטוי רגשי רחב ככל האפשר, הן כשמדובר בחיוביים והם כשמדובר ברגשות שליליים. הסיבה לכך היא שילד שמביע את הרגשות שלו מאפשר לסובבים להבין אותו, דבר שהופך אותו לילד פחות מתוסכל. בנוסף, ילד שמביע את רגשותיו זקוק פחות לבכי או לאלימות כדי לבטא את עצמו והופך לילד שקל יותר להוריו ולסביבתו להתמודד איתו.

מעבר לכך, בכך שהורה מאפשר לילד שלו לבטא את כל סוגי הרגשות הוא בעצם מאותת לו שהוא אוהב אותו בכל מצב, גם כשהוא שמח / גאה / או נהנה וגם כשהוא עצוב / כועס / או מתוסכל. התנהגות הורית כזו נוסכת בטחון אצל הילד ומאפשר לו להרגיש בעל ערך. 

 

על ידי יצירת מודל נכון  - אם נבטא בעצמנו רגשות, שליליים וחיוביים כאחד, בצורה מאוזנת הילד יחקה אותנו.

על ידי יצירת סביבה אוהדת – אם ניתן חיזוקים חיוביים על ביטוי מילולי של רגשות הילד ילמד שזו ההתנהגות הרצויה

על ידי שימוש בשפה רגשית מגיל צעיר – אם נתייחס לרגשות הילד במילים כבר מגיל צעיר, עוד לפני שהוא יודע להביע את עצמו במילים, הוא ירכוש את הטרמינולוגיה הזו. למשל כדאי לומר לילד הצעיר, אפילו אם הוא עדין איננו יודע לדבר "אני רואה שעצוב לך כי אבא הלך..."

על ידי התייחסות לרגשות של הסובבים אותו –  למשל אם אחותו הגדולה של הילד בוכה, אפשר לומר לו "אתה יודע למה אחותך הגדולה בכתה היום? היא בכתה כי המורה שלה גערה בה היום והיא מאוד נפגעה"

 

ולסיום, מודעות לרגשות המגוונים ומתן ביטוי רגשי נרחב תאפשר - בגיל מבוגר יותר - גם ללמד את הילד מהו וויסות רגשי, כלומר איך להתמודד עם הצפה של רגשות בצורה מבוקרת.

 

 

שעת הסיפור תתקיים בתאריך ה- 18/05/2011 בשעה 17:00

במרכז "הורים - ילדים" עירית 17 שכונת נווה גולן.

ניתן לפנות לטלפון: 5089939

כתובת דואר אלקטרוני: horim@post.tau.ac.il         

לכתבות ופעילויות במרכז הורים - ילדים ביפו, לחצו כאן