לאחר שפגשנו בספרו של צור שיזף את "אסף הרופא" ו"אבן סינא", שמות  שהם גם שמות רחובות בשכונת עג'מי, מקום מגוריו, נפגשנו איתו לראיון קצר לרגל צאת ספרו האחרון: "אשת הטייס שנעלם".

צור, מה התמונה הראשונה שראית, כחשבת על הספר?
הדבר הראשון שראיתי כשהלכתי בברלין אל המלון בו שהייתי כמה ימים בסוף 2008, היתה תמונת הנטישה של הפנטום - הצניחה, המרדף, ניסיון ההימלטות והלכידה של אסף בידי השיעים של לבנון. למרות שזו לא התמונה שפותחת את הספר, זו התמונה שבגללה התחלתי לכתוב את הספר.

מה החיבור בינך לאסף הטייס?
אולי מכיוון שקצת בדומה לחיים שאני מנהל, של עיתונות באזורי סכנה, בחלק מהמקומות אני יכול להיעלם או להיחטף. ולכן ברורה לי ההרגשה של נפילה בשבי בשטח עוין והתוכניות  של איך להימלט תמיד עוברות לי בראש כשאני נכנס למקומות האלו.

 
ספר לנו על תהליך הכתיבה
התחלתי לכתוב והספר החל ליצור לעצמו חיים משלו. כמו שלד שקורם עור גידים, לב מוח ורגשות. הסיפור מסמן לי מה אני צריך לעשות, איפה לחפש פתרונות.

זמן הכתיבה של הספר הוא מעין קפסולה שבה עולים רעיונות שקשורים בסיפור. והדמויות, שבהתחלה הן טייס בתוך גוש ברזל בוער, ונערה צעירה עם בטן ענקית בשיכון הטייסים בבסיס של חיל האוויר הישראלי, הופכות עם היווצרות הסיפור לבני אדם שנקלעים למקום בו הם לא רוצים להיות. לשבוי שכל מעייניו נתונים איך להתחזק, להחלים ולברוח בחזרה הביתה. לאישה צעירה שצריכה ללמוד פתאום להתבגר לבד ולברר מה נכון ומה לא, מה מותר ומה אסור, מה אמת ומה שקר.

אסף מנסה לברוח מספר פעמים. בבריחה השנייה משתנים חייו ומקבלים תפנית לא צפויה.  באחרונה הוא מצליח, אבל דבר הצלחתה לא נודע כמעט לשום אדם חוץ ממנו.

מכל מיני בחינות לא ברור מי הוא השבוי ומי השתחרר מהשבי. ואולי גם לי התבררו חלק מהדברים רק לאחר שסיימתי לכתוב.

רומן הוא סידרה של המצאות ובשונה מהחיים – צריך לנמק וליצור מנוע ומניע לכל מהלך. ולכן עבר הספר מספר גלגולים. הוא השתנה, התארך, התקצר, נוספו דמויות, ירדו דמויות. קיבלו אופי וגם אם הטייס – אסף, משתנה, מתבגר והופך למישהו אחר לחלוטין  במהלך הספר, מי שעוברת את המהלך הגדול היא רות. אשת הטייס שנעלם. נערה בת 19 מראשון לציון שפוגשת טייס מושבניק מהעמק שנעלם כשהיא בהריון מתקדם עם ילדם היחיד בגיל 23.

מה קורה לרות?
רות מאבדת את תומתה ביחס למדינה הישראלית ומוסדותיה עם השנים, אבל שומרת על עצמה ועל חוסנה למרות מה שאומרים לה אנשים ויוצאת לחפש את אסף. היא לא יוצאת מייד למרות שהיא לא מאמינה באפשרות שייתכן שאינו חי.

האם תמצא אותו? ואם כן איך תיראה הפגישה? האם הוא מנסה לכוון אותה אליו? ומה עושים כל אלו שמביטים בה יומיום ועוקבים אחרי מעשיה?

ספור  הנע לאורך ציר זמן ארוך
זה סיפור שנמשך על פני 26 או 27 שנים. בין מלחמת לבנון הראשונה ב-1982 לשנתיים אחרי מלחמת לבנון השנייה. כל אחד מהם, רות ואסף, מספר את הסיפור שלו על פני 24 השנים בהן לא חיו יחד – אותה תקופת חיים מרכזית שבה אנשים מתאהבים, מתחתנים, מתנסים, כועסים וסולחים, נולדים להם ילדים שגדלים והם לומדים משהו על העולם.

הפער הזה הוא הספר. אשת הטייס שנעלם.