תערוכת הצילום "נגיעות2"
נעילה: 8.8.13

"צילום איכותי, אומנותי, נוגע, בועט ומרגש" - כך הגדיר את תערוכת הצילום החדשה "נגיעות" המוצגת כעת בסלון יפו לאומנות במחסן 2 בנמל יפו אוצר התערוכה, והיא באמת כזו.

ברגעים מסוימים של השוטטות בין היצירות המוצגות בה, מתקבל הרושם שיש לאינסטגראם השפעה לא מבוטלת גם על הצלמים "המקצועיים והאוטודידקטים", כי חלק מהיצירות נראות אומנותיות בקטע מאוד דיגיטלי ומדברות בשפת הפייסבוק אבל הם מעוררים רושם עז והתפעלות לא פחות חזקה, אפילו שעידן האינסטנט דיי כופה את עצמו.

התערוכה מכילה יצירות של צילום מבוים שבהן הושם דגש על האקספוזיציה, צילום מעובד ויצירות וגם צילום ספונטני שכאילו מתעד את הרגע החולף מול הצלם כמו ברבור יפה ומעודן.

 
כך למשל צילומיו של אורן היימן שמעיד על עצמו כי הנו מרותק מצילום אנשים ומעדיף לצלם כשהמצולם נמצא ברגע המכריע ללא הגנות. הצלם נדב בגים פותח ביצירותיו חלון אל העולם המיקרוסקופי של טבע דמיוני וביצירותיו יש שבלולים מאוהבים וצרצרים שנראים ספק רוקדים ספק מנצחים תזמורת.

אבישג שאר ישוב היא צלמת עיתונות שמציגה בתערוכה יצירות מפרויקטים דוקומנטריים שצילמה וביניהם פרויקט צילום אקולוגי שמתעד קהילה שחייה נבנים על בסיס אמונה ביצירת סביבת חיים טבעית והרמונית עם הטבע והאדמה. 

דורון ניסים מציג בצילומיו את הפנים הרבות של הנוף הישראלי אבל מזווית שהופכת פנים אלה לבלתי מוכרות והאתרים המצולמים על ידו נראים לפעמים לא קשורים לכאן ועכשיו אלא לכוכב לכת אחר. צילומיה של יעל נאמן מירושלים מתעדים אנשים, טבע ונופים אורבאניים של בטון כשהם משולבים זה בזה בהרמוניה. 
גליה רוגנר כהן מציגה מבחר פורטרטים עצמיים שבהם היא מאתגרת את הגוף כדי לבדוק את היכולות שלו באמצעות העדשה. היא לא מפחדת מהכאב שזה לפעמים גורם לה אך צילומיה מלאים  בהבעה אישית מלאת רוך.

קרן שגב מחפשת באמצעות הצילום תאורה מעניינת ונקודות מבט לא שגרתיות והפורטרטים שלה מלאים במשחקי תנועה, אור, צל ופוקוס שיחד מטשטשים את  הגבולות ההבחנה שבין האנושי והלא אנושי.

אצל רונן גולדמן - צלם קונספטואלי המראות והחלומות מקבלים ביטוי חד והיפר ריאליסטי. צילומים שלו מספרים סיפורים של שבריר שנייה, של אבסורד והומור.          
פיני חמו מנסה לקלוט דרך עדשת המצלמה שלו את המראות היומיומיים מחד ואת המראות הלא שגרתיים מאידך. 

דמות האישה עם השמלה האדומה נתלית בצילומיו באוויר כשהיא מחוברת לצרור בלונים ואישה צעירה בעלת שמלה חסודה עומדת לסעוד דג זהב שנח אצלה בצלחת כמו באקוואריום. במבט ראשון צילום של פעולה יום יומית בסיסית, מצד שני, אם נעצרים לעוד שנייה ומתבוננים מקרוב, היומיומיות מופרת ומתקבל האפקט של "אליסה בארץ הפלאות".

בצילומיו של גבי בן אברהם - צלם רחוב דוקומנטרי, מתועדים רגעים מכריעים שלא ישובו עוד. הדימויים הסוריאליסטיים שגבי מנסה ליצור בעזרת עדשת המצלמה שלו, מתעדים ביניהם דיאלוגים שבין שמים לאדמה, בני האדם והחיי.

אצל יעל סקאני דמויות נמצאות באקסטאזת תנועה שכולה צבע ורגש וסיוון פרץ מתמקדת בתקריבי פנים של אנשים בעלי יכולת הבאה שלא תשאיר אף צופה אדיש או עם תחושה של חוסר הבנה כי הבעות כאלה וצורת הצילום שלהן יכולות למלא חללים עצומים ולעורר מפחי נפש לאחר מבט אחד.

יגאל גיאת שמנסה "לכתוב עם מצלמה ולצלם עם מילים" מצלם צלליות של טבע. שי ספיר מצלם את "תל אביב שאחרי תל אביבים" ואלה אוזן שהקשר בין האדם לטבע מעסיק אותה, מצלמת בסגנון FINE ART שמצמיח לאישה קרניים עשויות משיער.

בועז בן שלוש בוחר להציג בתערוכה צילומים קצת קשים לצפייה אשר עוסקים בצד הפחות נעים של זקנה ושלומי ניסים מתעד בצילומיו טבע פראי. 

דיקלה מזרחי מציגה אוסף תמונות שנראות כמו תיעוד המסע באנושות, אשר סבידנסקי מציג צילומים בעלי דגש על עוצמתה של התאורה וניר גייגר - מדריך צילום ב"גליץ" מצלם את ההרפתקאות שלו בעולם.

בנוסף, מוצגים בתערוכה גם צילומים אשר פורסמו בעמוד האינסטגרם של עכבר העיר אשר הוקדש לתערוכה. מהתמונה של דייב שוורץ שצילם דובי צופה בשקיעה, לא יכולתי להתנתק מרוב שהיא נגעה לליבי עם התום שלה ועם פשטות הרגע אותו היא מתעדת.

הכניסה לתערוכה היא חינם ושער הכניסה נמצא מצידו השני של המבנה, הקרוב יותר לאזור החניה.