תערוכת בוגרי סמינר הקיבוצים
נעילה: 27.7.13
נמל יפו - לפרטים לחצו כאן

הסיבה שבגללה אני אוהבת תערוכות גמר של בוגרי לימודי עיצוב, היא שבהן ניתן לעקוב אחרי תהליך למידה ופיתוח שמולידים אמנים ישראלים. 
לפני שהם ידברו על קונספט, תפיסה ועל רשימה ארוכה של מושגים מופשטים אחרים שרוב בני התמותה, אינם מבינים, אפשר לחזות בתערוכות אלה ברוח המרעננת המטופחת על ידי הפקולטות לאמנות של מוסדות להשכלה הגבוהה. 

זה לא סוד שהפקולטות לאמנות מתקיימות לצערי לרוב בחסד כי אמנות בישראל לא כלולה במאבק חברתי או ב"עתיד מדיני", לכן בעיניי ללכת לראות תערוכות בוגרים זה סוג של חובה לאומית.

תערוכת הבוגרים נוכחית המוצגת בנמל יפו (בגלריית התיאטרון הצמודה ל"קונטיינר") היא תערוכת בוגרי ביה"ס לאמנות של מכללת סמינר הקיבוצים. 
התערוכה מחולקת לשני חללים, אחד מוקדש לעבודות של המחלקה לעיצוב והשני לעבודות של בוגרי המחלקה לאמנות. בראשונה אפשר לראות עבודות מקוריות של מעצבי העתיד שעמלו על מנת לעצב מוצר חדשני / בגד מקורי / יצירת עיצוב, שניתן להבינה באמצעות חוש הראיה בלבד. 
בחלק השני, התערוכה הופכת להיות הרבה יותר אבסטרקטית, אמנותית ומורכבת ויש בה אפילו חדר המציג עבודה המותרץ לצפיה לגילאי +18.

החלק המוקדש למחלקה לעיצוב, משלב עבודות של תלמידים במגמות עיצוב מוצר, תקשורת חזותית, לבוש ואביזרים, ואכן ניתן לצפות בשלל פריטים: בגדים התפורים הפוך, ספסלים מתקפלים ועד מערכת משענות קיר אגרונומיות. ראוי לציין מספר עבודות, שבעיניי בלטו במקוריותן ויעילותן. 

נעמה באור עיצבה מוצרים בהשראת פתרונות אלתור: מתקן תמיכה לערימה של בקבוקי זכוכית שוכבים (על מנת שלא יתגלגלו לצדדים), מכסה המתלבש על המיקסר הידני על מנת שהקצפת לא תתפזר בעת ההקצפה, או כפית עם חתכים בצדדים שעוזרים לגלגל את החוט של התיון ולהוציאו החוצה בלי לטבול את כל כף היד בתוך הכוס. 

עדי בטר עיצב את WashAway - מתקן מקלחת נייד שמאפשר לשטוף את כל הגוף תוך שימוש בכמות מים מינימאלית.

סתיו בלנק פיתחה מערכת ישיבה מתקפלת שתחסוך מהבית שלכם את כיסאות האירוח. 

עדי ספקטור עיצבה מערכת משענות קיר ארגונומיות שמבטיחות פתרון להקלה על כאבי היולדות טרם כניסה לחדר הלידה - מוצר מדהים שיסדר לכל בית חולים את המסדרון של מיון נשים. עגלת קניות (כזאת כמו של הסבתות ההולכות לכרמל, אבל הרבה יותר אופנתית) שמתחברת לחלק האחורי של האופניים היא פרי עבודתה של שי קרן. 

יש בתערוכה גם יצורים מפלצתיים אבודים של לאדה דיוברב וגם בובות תמיכה אישיות למבוגרים של אוליאנה זקרבסקי שמאיירת בצורה הומוריסטית את התמודדות המבוגרים עם הפחדים שלהם ממנהל הבנק, מהבוס בעבודה ומהאישה הכועסת בבית.

טלי שוופי מגדישה את האמנות שלה לסבתא מיקי, עליה נוצר סרט אנימציה המבוסס על איורים תפורים בחוט, טופוגרפיה וצילומים מאובדים. בפגישתנו בתערוכה אמרה לי טלי, שככה היא מחייה את חוויית הזיכרון של הסבתא שלה, וזה מרגש, גם אם לטעמי, לא מובן עד הסוף.

יצירות גמר בולטות מתחום עיצוב האופנה:

חן ברגר מעצבת מערכות לבוש שבתוכן משולבים אלמנטים של תיקים וכל אחד מהם מותאם לטיפוס אחר ולתופעות אחרות ביום יום – הקולקציה נקראת "לארוז את עצמך לשגרה". 

רעות ואטה עיצבה בגדים דמיוניים המשלבים צורות קשיחות ופיסוליות. 

אהרון טטרו גוזר מערכות לבוש גבריות ומצמיד את הפיסה החתוכה לחלק אחר בבגד תוך כדי יצירת משמעות אחרת לחלק הגזור ולבגד עצמו (קרעים בגב שהופכים לקפושון וחתכים בג'ינס שהופכים לעיצוב מקורי של חולת טריקו הנלבשת ביחידה אחת עם הג'ינס). 

אמראל מרקוביץ מפרקת ומרכיבה פריטי לבוש מקוריים שגם שומרים על איכות הסביבה, כי הם עשויים מבגדים משוחזרים. עבודות העור של חנה צוקרמן מתחלקות לספר שעשוי כולו מעור ובד וסדרה של 4 תיקים עשויים גם כן מעור. התבוננות בתמונה תמנע כל צורך להעמיק במילים.

בחלל המוקדש למחלקה לאמנות, פורצים את גבולות הדמיון ובועטים בכל חלק רך בבטן, אבל היי, יש הופעות מוזיקה וגם בירה הנמזגת מהחבית בכניסה (בתשלום) על מנת לסייע לבאי התערוכה לעקל את מה שעיניהם רואות. היצירה שגמרה לי לעצור לרגע את הנשימה היא של גיא שובל ושמה "עיני בפרה" - הדפס ובו עיניים שכאילו הוצאו הישר מהראש ולידו צנצנת עם נוזל ובו שיניים תותבות. 
מקסים.