כמה נעים להגיע לנמל יפו בשעות הערב כשרוחות עדינות של סתיו כבר החלו לנשוב, מבתי הקפה בוקעת מוסיקה ערבה לאוזן ובמיוחד, כמה נעים להיכנס לתערוכת C-Cycle שמציגה בימים אלו במחסן 2 שבנמל יפו.

הנושא העומד במרכז התערוכה הוא הפסולת והמחזור, לאור תרבות צריכת היתר וכמויות הפסולת הבלתי נדלות שהפכו לאיום סביבתי של ממש.

בחלל הגדול של המחסן, מוצגות עבודות של 23 אומנים, שאתגרו את יכולות הדמיון, היצירתיות, הביקורת וההומור שלהם עד לקצה. 23 האומנים עשו שימוש חוזר בפסולת בכדי להכין את עבודותיהם.

בראש ובראשונה, עוד טרם מגיעים לחשוב על סביבה ועל מחזור, הביקור בתערוכה מעניק חוויה חושית, ומיוחדת בפני עצמה. המיצגים צבעוניים ותלת מימדיים, חלקם אינטראקטיביים ומאפשרים מגע ושימוש. 

החלל מואר בתאורה עמומה עם משחק מעניין של אור וצל, ברקע מתנגנת מוסיקה נעימה וכל אלו מספקים תשתית מצויינת להנאה – פשוט כיף להסתובב שם.

ליד כל עבודה מופיעים שם האומן והחומרים בהם השתמש ביצירתו. בחרתי להתמקד בשלוש עבודות שעוררו בי עניין מיוחד ונתתי לכל אחת שם:

כותל הנעליים – עבודתו של שוקי פוגל המציגה קיר עצום של נעלי עקב של נשים, אשר לא יבייש את אוסף הנעליים של קרי בראדשו. הנעליים חורצות חור בקיר כשחלקן האחורי פונה החוצה. ליד המיצג עומד שולחן עם פתקים שמיועדים להיות מונחים בתוך הנעליים, ממש כמו בכותל. חבל שלא השארתי פתק...

בתור חובבת נעליים וצרכנית מעולה, נהניתי מאוד מהציניות ומהאמירה; במובן מסויים, הצרכנות מהווה תחליף לדת עבור החילונים.

מפלצת הדיסקים – עבודתם של אייל נוקו ודורי סדן המציגה מבנה עצום ומרשים שעשוי מאותם עיגולי האלומיניום הקסומים שהביאו לנו את המוסיקה באיכות טובה. אי אפשר להתעלם מהפוטנציאל האסתטי שיש להם, מעצם היותם חפצים עגולים, כסופים ומחזירי אור. 

המיצג מעורר אצלי מחשבה – מתמיד התגאיתי שאני צרכנית הדיסקים האחרונה שנותרה, שמכבדת את היוצרים ואת זכויותיהם, אך לא ממש עצרתי לחשוב על ההשלכות הסביבתיות של התופעה.

כדור הנוסטלגיה – עבודתו של דניאל פיגנבוים המציגה גוף תאורה עגול וגדול המורכב משלל שקופיות קטנות. המיצג קוסם לי בגלל שתי סיבות עיקריות – ראשית, חולשתי לאהילים מיוחדים, ושנית, עובדת היותי טיפוס נוסטלגי.

הדעות בנוגע לנוסטלגיה הן חלוקות, יש כאלו הרואים בה התרפקות מיותרת על העבר ואחרים המקבלים ממנה כוח וחיוביות. נדמה שבהקשר הסביבתי אין ויכוח, לנוסטלגיה תפקיד חשוב בשימור חפצים, מה שעשוי לסייע להפחית את כמות הפסולת בעולם. מה שכן, כתוצאה מכך, כמות המתחים בקרב בני זוג עלולה לעלות .  

התערוכה מצליחה להשיג שתי מטרות חשובות: הראשונה, להאיר באור ביקורתי את תרבות הצריכה ולעורר מודעות לנזקים הסביבתיים שפסולת עלולה לגרום. השנייה, לספק השראה ומוטיבציה לשמר, להסב, למחזר ולהאריך חיי מדף של חפצים.

אני יוצאת מהתערוכה ותחושה של "מוכרות" ממלאת אותי... אני מנסה להיזכר ואז זה מבזיק לי, מסתבר שאני מוקפת "באנשי C-Cycle": אחותי הגדולה, שתמיד מעודדת לרכוש מוצרי יד שנייה בטענה כי "למה לקנות חדש כשיש כל כך הרבה שכבר קיים?" אמי, שנוהגת לשמור בגדים ישנים ומברשות שיניים והופכת אותם לכלי ניקוי (הרגל שבצעירותי היה נראה לי מגונה) ובן זוגי שמתעקש להעלות מהרחוב טלביזיה ישנה שעומדת על 4 רגליים והופך אותה לארון אחסון.

מה שאני מנסה להגיד זה שבכדי ליישם ולשנות, צריך להתחיל בדברים הקטנים ובעיקר, לא להתעלם מתחושת האשמה שמנקרת כשזורקים לזבל סוללות, בקבוקים, דיסקים, ניירות, פחיות ושאר מיני זבלים.

מהרו לבקר, התערוכה מציגה עד יום שבת הקרוב (1.9).