סיפור חייה של תרצה אתר, בתו של המשורר נתן אלתרמן, תמיד עניין אותי. לכן, הגעתי בכיליון עיניים לראות את ההצגה "בגלל הלילה ההוא" בתיאטרון הסמטה, המציגה את סיפור חייה. באולם קטן ובתפאורה פשוטה ועניינית של עמית רפאל, יצרו את ההרגשה שהצופה מלווה את השחקניות מתקופת ילדותה של תרצה בשנות ה-40 ועד למותה ב-7 בספטמבר 1977.

 

ההצגה מגוללת את סיפור הלילה האחרון בחייה של אתר. אתי וקנין מגלמת ברגישות את דמותה של תרצה הבוגרת על העצב הרב, התסכול, הציניות ובעיקר הכאב הגדול וחוסר האונים מול החיים שאינה מצליחה להתמודד איתם.

יש בה רצון להיות הרעיה, האם המצליחה, המשוררת, אך על הכול מעיב חוסר ההשלמה עם מותו של אביה והקשיים בהתמודדות עם הזנחתו הרגשית כלפיה. בלילה זה מבקרות בחדרה "תרצות" נוספות מתקופות חיים שונות.

 

דמותה של תרצה הקטנה בגילומה של השחקנית רוני דותן היא ילדה מתוקה שחיה בבדידות. הדובי שלה הולך איתה לכל מקום והוא זה המספק לה את הביטחון והתמיכה ההורית החסרים לה. 

אחת הסצנות שמדגישות את הערגה לאביה ולשברון הלב שגרם לנתק הראשוני בינה לבין הסובבים אותה ובינה לבין עצמה, היא זאת בה היא מגלה את אביה מתנשק עם ציירת מפורסמת מתחת לעץ, בסמוך לבית קפה כסית. במהלך ההצגה זועקת תרצה הקטנה לתשומת לב ואינה מצליחה להשלים עם החוסר באהבה מצד אביה.

 

השחקנית מור ענטר מגלמת את דמותה של תרצה הנערה, בעלת חוש הומור מצוין, סמכותית ושתלטנית.

אולם, למרות התיאורים של "איך היא מצליחה לעשות ככל העולה על רוחה", וציניות לגבי התנהלותם של אנשים שונים בחייה, שוב כואבת תרצה את היעדרותו הבולטת של אביה מחייה. היא חשה דחויה וצמאה לאהבתו שמסרבת לעטוף אותה.

השירים, הריקודים והסחרור בחייה של תרצה מתחילים לתת את אותותיהם. היא לוקחת כדורים ומראה את חוסר סיפוקה והתמרמרותה על חייה והתנהלותם.

 

השחקנית סיוון ברונשטיין מגלמת את דמותה של תרצה האם. יש כאן נקודה מעניינת

שבה למרות מכאובי החיים, התסכול והעצב שתרצה מצויה בהם, היא מנסה להעביר דמות

אם מסורה וגאה, מנסה לשכנע גם אותנו כצופים ומתבוננים מהצד, וגם אותה שהיא חייבת

להצליח בתפקידה כאימא. "איזה כיף שיש לי ילדים. אני קמה בחמש בוקר, הם קמים בשעה 7:00 עד שהם קמים הכול חייב להיות מסודר! כי אם לא הכול ייהרס ואני אשקע למטה למקום שלא אוכל לצאת ממנו".

 

 

במפגש המרתק בין חמשת הנשים שהן אותה אישה, אנו נחשפים למורכבות הקשר שלה עם אביה האהוב ולעולמה הפנימי של משוררת מופלאה. הבימאית שגית אמת מצליחה להכניס בהצגה נופך קסום ובמגע עדין עיצבה את חמש הדמויות ותרגמה אותן להצגה איכותית ושובת לב.

שורה תחתונה: הצגה מיוחדת, חשובה ומעניינת.

 

מחזה ובימוי: שגית אמת