"תמול שלשום" הנו הרומן החשוב ביותר שכתב ש"י עגנון. הוא מספר על יצחק קומר (יפתח ארז) איש העלייה השנייה העולה לארץ. זהו בעצם רומן אוטוביוגרפי של עגנון עצמו. הוא לא מצליח להתאקלם בארץ, נוסע לגרמניה וחוזר לאחר 12 שנה.

זהו רומן שמתאר את תקופת העלייה השנייה, כאשר יצחק עולה לארץ כדי "לבנות אותה ולהיבנות ממנה" כאשר הוא שואל את עצמו את השאלה "למה באת לכאן, שולחני אינו חסר כלום ואני חסר הרבה".

לפי דברי עגנון, הוא עבד על הרומן 20 שנה עד שיצא לאור ב-1946. את שמו הוא שינה לעגנון בעקבות ספרו הראשון שפרסם בארץ "עגונות". הספר מכיל 80 פרקים כאשר 12 מהם הוקדשו לכלב "בלק" (כלב במהופך). מה הקשר בין יצחק לכלב? הנה שאלה קשה שהספר אינו נותן תשובה ברורה ועגנון עצמו אמר הן על הספר והן על בלק "יפרש כל איש כהבנתו".

אני מרים את הכובע בפני פנינה גרי שהצליחה לעבד, לתמצת ולביים את הספר הענק  בהפקה של כשעה וחצי וליצור מחזה פיוטי, נוסטלגי מרתק העוסק בחייו של יצחק שעלה ארצה בתקופת העלייה השנייה, התאקלמותו בארץ, מאמציו למצוא עבודה, מקום מגורים, אהבה.

בהצגה אנו פוגשים את יצחק באוניה המביאה אותו ארצה, פגישתו הגורלית עם זוג עולים  שבהמשך לאחר שנים מספר, הופכת נכדתם לאשתו. הוא נודד במושבות למצוא עבודה, אך הפועלים הערבים מועדפים, עוסק בצבעות (הקבלה עם עגנון העוסק בכתיבה?), נוסע לירושלים, מתבדח וכותב על עורו של כלב משוטט "כלב" ו"משוגע" ובסופו של דבר, מסיים את חייו בצורה טראגית.

ההצגה מוצגת בתיאטרון הערבי עברי ביפו במבנה שלא יכול היה להיות מתאים יותר. התפאורה (אבי וורצל) מינימליסטית כוללת שרברבים, ארגזים, פח נפט ומסגרת גדולה ריקה.

משתתפים בהצגה חמישה שחקנים המגלמים את כל הדמויות שבמחזה. בתפקיד יצחק קומר משחק בחינניות רבה  כאמור יפתח ארז. אנו רואים על פניו את אכזבתו, כאשר נוכח לדעת שיושבי הארץ אינם מעוניינים בעולים, כי הערבים פועלים זולים יותר.

הוא בא כאיש חלומות, חלום שאכזב אותו ובאין ברירה יצא כאיש מעשה. הוא ביישן, מנסה לחזר אחרי סוניה (אילה זילברמן), אך ללא הצלחה. לא טוב לו ביפו והוא נוסע לירושלים. גם שם אינו מתקבל כפי שציפה, פוגש באיש דתי האומר לו שהציונים עושים עבירות כדי להחיש את הגאולה. מתחבר עם כלב רחוב "כלב שאינו נובח" המפחד מ"אדם שאינו בועט". צר לו שהיהודים מרחיקים אותו, בעוד הערבים מקרבים אותו. הוא אינו מתקבל על ידי הדתיים, כיוון שאין לו פאות.

 

תומר הלדשטיין משחק את הכלב בצורה מעולה ותענוג לראותו בתפקידו זה. ליאור מיכאלי משחק בכמה תפקידים, כאשר העדפתי יותר את תפקידיו המתאימים יותר לגילו. קשה לאדם צעיר לשחק איש מבוגר ואני מעדיף את הנוהג הקיים בבתי הספר למשחק בהם איש צעיר משחק מבוגר בטבעיות ללא אימוץ ההתנהגות של המבוגר. הילה ספורטס גילמה את הכלה המיועדת בכישרון רב.

פנינה גרי ביימה ועיבדה את המחזה כך שיש רצף בעלילה. זהו עיבוד מעולה של הספר מבלי שהורגש שזה עיבוד מספר. היא שמרה על הסגנון המיוחד של עגנון, השתמשה בלשונו, שמרה על האווירה העגנונית המיוחדת, דילגה על אירועים רבים בהתרכזה ביצחק ויצרה הצגה שהיא מושלמת מכל הבחינות.

זהו מחזה שמקרב אותנו אל עגנון, מעורר אותנו לקרוא אותו, מראה לנו כי כדאי להשקיע קצת מאמץ וזמן ולקרוא את הספר למרות היקפו הרב.

לראות או לא לראות: עיבוד נהדר לספר חשוב וגדול של הסופר הישראלי היחיד בעל פרס נובל לספרות. מומלץ ביותר.

לפרטים על מועדי ההצגה לחץ כאן