הפשפשוק נפתח בקול תרועה רמה, בעזרת הרוח הגבית של הלילה הלבן ששבר את שיאי המבקרים ביום הפתיחה. יש הרבה דברים טובים להגיד על האירוע הזה, אבל גם יש לא מעט ביקורת על זהות הפשפשוק והאם באמת יש לו כזאת, והאם הזהות הזאת קשורה במשהו ליפו?

 

בבואי לכתוב על אירועי הפשפשוק, אני מרגיש כמו פרשן של נבחרת ישראל, שהוא בעצם גם אוהד שלה. אני בא עם רצון ראשוני קודם כל לפרגן, כי כיפואי גאה כל אירוע בסדר גודל כזה הוא טוב ליפו, טוב לעסקים, טוב לדעה של אנשים על יפו, טוב למשיכת תיירים. טוב.

עיריית תל אביב והמישלמה ליפו ללא ספק יודעים להרים אירועים בסדר גודל מרשים. המון רב של אנשים צבא על מדרכות השוק. נוכחות משטרתית וכן של פקחי עירייה נרשמה וסגירת הרחובות, השילוט והסדר באופן כללי נשמרו בצורה יפה ונעימה.

אם הייתי עוצם עיניים לרגע ומתעלם מהעברית, הייתי שומע תערובת של צרפתית, אנגלית ואפילו רוסית פה ושם. ממש הרגשה של שווקים שקיימים ברחבי העולם.

 

לכל אורך השוק פוזרו דמויות שטח חמודות שיצרו אינטראקציות שונות עם באי הפשפשוק, שהיו כולם בסימן "קסם של פשפשוק", מוטיב שעוטף השנה את מסגרת האירוע. מכשפה ועוד יצורים משונים צבעו את הלילה היפואי ברוח שטות שהתאימה מאוד לאווירה היפואית הלילית. 

אפילו הייתה להקה של זמרים אפריקנים בלבוש מסורתי וכמה כלי נגינה ששרו בהתלהבות למעגל השומעים. כנראה בשביל לא לבלבל, רוב המילים לשירים שלהם היו "יו-יו-יו" או "יא-יא-יא". נחמד. הייתה אפילו רקדנית בטן חביבה שרקדה ליד רחבת הרוכלים.

 

מבחינה עסקית, אני בטוח שיושבי השוק מרוצים מהאירוע שמגביר את המכירות הקיציות בעשרות אחוזים, כמו שמעיד בעל חנות המזכרות משה רבי: "אני מרוצה. זה מקפיץ את העסקים". ואכן, חנות המזכרות שלו הייתה מלאה לגמרי. שכנו לעומת זאת, בעל חנות שטיחים, רק ישב ובהה בעוברים ושבים. כנראה שבצפיפות שהייתה אתמול, קצת קשה לחשוב על קניית שטיחים.

 

במרכז השוק פגשנו את מנכ"ל המשלמה ליפו, עמי כץ, וכן את ניצב משנה יורם אוחיון, שנראו מרוצים מההתרחשות בלילה של הפשפשוק. עמי כץ: "שנה רביעית של האירוע הזה, התנופה הכלכלית שהוא מביא ליפו היא ברכה גדולה וכל שנה אנחנו גדלים". 

ניצב משנה אוחיון הוסיף שזו כמות המבקרים הגדולה אי-פעם ללילה ראשון, גם בהתחשב ברוח הגבית של הלילה הלבן. בשורה נוספת של ניצב אוחיון הייתה שזה לילו האחרון במפקד המרחב ושהוא ממשיך ועובר לתפקיד חדש במרחב ירקון. איחלנו לניצב הצלחה בהמשך דרכו. מחליפו הזמני היה צמוד אליו, אך העדיף לא להתראיין עדיין.

 

הכול באמת מאוד נחמד וורוד, אז למה אני צריך עכשיו להגיד אבל?

כי לא באמת הכול ורוד. אמנם חנויות האוכל וכן חנויות מסוימות של מזכרות ודברים קטנים מגדילות את עסקיהם בעשרות ואולי אפילו במאות אחוזים, אבל ניכר שהדבר לא נכון לגבי כל יושבי השוק. האירוע הוא אמנם אירוע קיצי נחמד, אבל תכלס, יכול היה להתקיים גם במדרחוב של נחלת בנימין ולא היינו מרגישים בהבדל.

אין צביון יפואי לכל העניין ולצערי הכול כולל הכול בעברית נטו, כולל השילוט וכולל 99.9% מהמוכרים. אפילו בתחום הופעות הרחוב. אני יודע משיחות עם אנשי יפו שיש אמנים מקומיים שהיו רוצים להופיע, ולתת לחומר מקורי, יהודי וערבי, שבא מתוך יפו, את החשיפה המתאימה. עם כל הכבוד לחבורת האפריקנים שזימרה "יו-יו-יו", הייתי מעדיף קצת "אינת עומרי" ברקע.

 

הדבר היחיד היפואי באמת שנתקלתי בו, היא תערוכה קטנה של צילומים בשם פסיפס יפואי, שצולם על ידי נשים יפואיות. צילומים מרשימים בתערוכה קטנה וצנועה שמוצגת במרכז השוק ופתוחה עד ה-18.8, ועל זה אני אומר שאפו וכן ירבו.

 

כדי שהפשפשוק יהפוך למוסד אמיתי ביפו, הוא חייב להיות מושפע יותר מהמקום שבו הוא מתארח. יותר מקומיים, יהודים וערבים, שיציעו את מרכולתם. זו השנה הראשונה שניתן היתר לרוכלים האמיתיים שממוקמים ברחבת השוק לפרוס את מרכולתם. 

שוחחתי עם אחד מהם, שאמר לי שהאירוע אמנם מבורך, אבל הוא לא מכר תכלס כלום. הוא היה דווקא אופטימי ואמר שלילה ראשון זו לא אינדיקציה לכלום, מה גם שהצפיפות לדעתו "הפריעה" קצת. בכל מקרה, מבין עשרות הרוכלים, רק הוא ועוד רוכל קפצו על ההזדמנות, השאר גמרו את היום והלכו הביתה. "אני אצטרך לבדוק בזמן הקרוב אם זה שווה כלכלית...", הוא אומר.

 

מצד שני, היו המון דוכנים שהייתם רגילים לראות במדרחוב נחלת בנימין. דוכן מוצרים עשויים מעור (תיקים, ארנקים וכו') של יעל פינקלשטיין, הוא דוגמה מייצגת לרוב הדוכנים. "זו שנה שנייה שלי בפשפשוק," אומרת יעל. "זה נחמד. אנשים יותר מסתכלים מאשר קונים תכלס, אבל זו חשיפה מעולה ואחר כך לרוב יוצרים איתי קשר בסטודיו שלי".

 

לסיכום, אני מאוד הייתי רוצה שהאירוע ימשיך וימשוך קהל, אבל ההרגשה שאין זהות יפואית מקומית הפריעה לי מאוד. ולא רק בעניין נוכחות ערבית, למרות שזה חרה לי מכל, כל נוכחות של יוצרים יפואים מקומיים, יהודים-ערבים-נוצרים ומוסלמים הייתה גורמת לי נחת.

ואולי זה רק אני, וכל הצרפתים, אמריקנים, צפון תל-אביביים או ירושלמים שבאו לבקר, פשוט נהנו. אולי. 


לכתבת סיקור פשפשוק 2010 בפורטל יפו – לחצו כאן