בשבוע שעבר שוב סיפקה יפו עבודה לשוטרי וצופרי המכוניות בישראל.

אין ספק כי פסטיבל חומוס בשלישי ורביעי, לילות יפו במוצאי שבת ואירועי נעילת הפשפשוק בחמישי, השאירו אותם עייפים מאוד.

אני בוחרת באופציית הפישפשוק ומצטרפת בחמישי בערב לנהרות האדם שזרמו בסמטאות המוארות, שקושטו בשרשראות  פנסים צבעוניים ותרמו גם הן לאווירת החג ששררה במקום.

 

שיטוט בסמטאות גילה מסעדות מלאות עד אפס מקום, חנויות ודוכנים מלאים בסקרנים, חלקם גם יצאו עם שקיות.

ריח פיצה טרייה מתערבב בריחות בירה ומליחות מהים הלא רחוק, ולרגע אני שוכחת שאני בלבנט המיוזע וגדוש הצרות ומפנטזת שאני בחופשה מרוחקת.

 

להקות חובבנים עליזות הנעימו את זמנם של העוברים ושבים.

בקצה אחד זמר מסלסל ביוונית והקהל נענה ומנענע בדבקות.

בסמטה אחרת צרפתי נאה, מלווה בפלייבק, שר ברגש שנסונים ומזכיר לנו מדוע צרפתית נחשבת לשפת האהבה.

מאה מטרים משם להקת גרוב צעירה עושה שמח והקהל הצעיר מצטרף בהתלהבות.

שתי צעירות, שמאוחר יותר מתברר שהן רקדניות מקצועיות, מלוות את הלהקה בפלמנקו חושני, כולל הקסטנייטות המסורתיות.

הרקדניות מזדהות כלירון אלכס וחברתה פצ'ולי אסתרים, אשר אוחזת גם במקצוע אקזוטי נוסף - זמרת ג'יבריש.  

אני קולטת את הפוטנציאל המסחרי ומנסה לחבר בין זמרת האוונגרד לנגני הגרוב, חיבור שלא יוצא לפועל לבסוף בגלל עייפות החומר והשעה המאוחרת, המבשרת על סיום הערב.

החבורה מחליפה כרטיסי ביקור ופצ'ולי מזמינה אותי למופע הקרוב שלה, עליו גם אדווח כאן, כמובן.

 

סוף הערב, הקהל המותש בדרכו החוצה ואם כל הנחלים זורמים לים, במקרה שלנו נהרות (האדם) זורמים לאבועלפיה.

בדרך לאימפריית הפחמימות אני פוגשת שוטרת מחוסרת תעסוקה, שמספרת לי שכל שהערב עבר ללא אירועים יוצאי דופן, הסדר נשמר ובכלל היא מברכת על היוזמה ומייחלת לערבי פשפשוק לאורך כל השנה ולא רק בקיץ.

לשאלתי היא מסבירה שזה נותן תעסוקה לבני נוער, שבמקום להתגודד ולהתפרע במקומות בילוי ברחוב המסגר, מגיעים לכאן, נהנים ודווקא מתנהגים למופת.

 

עוד בדרכי החוצה אני נתקלת בגבריאל וחבריו שמספרים לי שהגיעו לבלות ומצאו את עצמם מאלתרים מופע ג'אגלינג מלווה בנגינה במנדולינה ,חליל ובדנה -חברתם, שלדבריהם לא לקחה חלק במופע אבל תרמה ביופייה. איזה ג'נטלמנים!

 

אני מטפסת במעלה יפת ונתקלת בחתונה יוצאת דופן החותמת את הערב הגדוש.

קהל אלגנטי מזיע בצוותא ברחבה שלפני מסעדת קורדיליה, עֵד לחופה המורכבת מדגל קנדה ודגל ישראל.

אני מרימה כוסית לכבוד הזוג המקורי ופורשת הביתה בשיא.

 

להתראות בשנה הבאה!