לפני המצאת הריאליטי, "האח הגדול" לא הייתה תוכנית טלוויזיה שבה נבחרים רנדומאליים נסגרים בחדר מלא במצלמות ומשדרים את הגיגיהם לכל המדינה. "האח הגדול" היה מונח שציין את הפיקוח השלטוני על אזרחי המדינה. את המונח טבע הסופר ג'ורג' אורוול בספרו "1984", ספר המתאר מציאות מדכאת של שלטון טוטליטרי עד אימה. אורוול שהפך מאז לאחד הסופרים הידועים בעולם, לא בחל בביקורת חברתית גם ביצירתו המפורסמת האחרת "חוות החיות".

הספר מספר על חיות הדרות בחווה אחת באנגליה, שמחליטות יום אחד, לאחר שבעל החווה שכח להאכילם, להתמרד. הן מגרשות את האיכרים האנושיים ויוצרות משטר משלהן שמתחיל מאחווה של כל בעלי החיים זה לזה ומידרדר לכפייה. 
 

במרוצת השנים זכה הספר לאינספור עיבודים, בין השאר לסרט אנימציה. בתיאטרון "הסמטה" מועלה הספר כמחזה קצר, הצגת יחיד בעיבודו של גיא מסטרסון ובבימויו של רן שחף אותה מבצע השחקן ניר מנקי. ההצגה במתכונתה זו הועלתה בבימות רבות ברחבי העולם וזכתה להצלחה רבה. 

ההצגה "חוות החיות" משחקת יפה על קו התפר שבין האדם לחיה, כאשר האדם על הבמה מחליף דמויות בקצב מהיר ונכנס לנעלי החיות. כל זאת על ידי שימוש בחליפה ובמזוודה בלבד שמצליחים להספיק, מסתבר, כדי לספר סיפור שלם.

מנקי מפגין משחק פיזי מרשים ויכולת חיקוי מדהימה. הוא נכנס ויוצא מתוך דמויות בקצב כה מהיר, עד שלפעמים, למי שלא קרא את הספר, קצת קשה לעקוב. לרגעים מבליח בתוך ההצגה חיקוי לדמויות מוכרות מהפוליטיקה הישראלית שהופך את הטקסט הוותיק לרלוונטי מאי פעם.

באשר להשלכות המחזה על חיינו, אפשר להתפלסף ולנתח אותו עד בלי סוף. 
זהו מניפסט המשרטט במדויק כיצד מהפכה שמתחילה מרצון לחופש ולזכויות יכולה להידרדר למשטר רצחני.

לאור האירועים האחרונים בארצות ערב כמו תוניסיה ומצרים, המסר הזה רלוונטי מאי פעם.

במישור האחר, חובבי הצמחונות ומתנגדי הבשר יראו בו דווקא קריאה לשפר את יחסנו אל בעלי החיים. מה היו עושים אלו אם היו יכולים לדבר? אם היו יכולים באמת להתמרד? האם היו בוחרים להמשיך בחייהם כמדוכאים תחת בני האדם? האם בסופו של דבר היו הם בעצמם חייתיים לא פחות?

 

מאחר שהמחזה הוא אלגוריה ויש לראות בו ככזה, יותר מאשר הוא קורא לשיקום זכויותיהם של בעלי החיים, הוא מדבר עלינו, על בני האדם, כסוג של חיות פרא. לכל חיה בסיפור המחזה אופי משלה, שהוא יותר אנושי מאשר חייתי, וכל אחת מהן משליכה על בני מעמד כזה או אחר בהיררכיה האנושית הכלכלית המוכרת לכולנו.

מהמחזה הזה יוצאים מלאי מחשבות, המוח ממשיך לעבוד גם אחרי שהבמה מחשיכה והשחקן יורד ממנה לקול מחיאות הכפיים. לא פשוט לכתוב טקסט שיכול להיות רלוונטי גם שנים אחר כך ו"חוות החיות" ממשיך להיות קשור לחיינו, ויהיה קשור אליהם כנראה כל עוד בני האדם יהלכו על פני האדמה. גם מלאכתו של מנקי לא קלה וייתכן כי חלוקת הנטל על ידי שחקנים נוספים הייתה מוסיפה איכויות למחזה.