כוכב הלכת שלנו אמנם סובב סביב השאלה המרתקת כיצד הדבר הזה שנקרא יחסים ואהבה עובד, איפה מוצאים את זה, איך שומרים על זה ומה עושים עם זה אחרי שנולדים הילדים, אבל אני כנראה שייכת לכוכב לכת אחר.

חברתי הטובה, לעומת זאת, מרותקת לחיפוש אחר הנוסחה הסודית לפיצוח האטום המורכב שאחראי על האושר הזוגי, אז לקחתי אותה לתאטרון גשר בתקווה שאולי שם יימצא הפתרון לגאולה מחיי הרווקות שלה. 

הלכנו למיני מחזמר "איי לאב יו לנצח, אבל..." שעוסק בדיוק בסוגיה הזאת, אז הרי לכם הצעה לדרך קלילה נעימה ומצחיקה לחוות את הנושא הכואב, תוך כדי ביקור לא מחייב במוסד של התרבות הגבוהה.

 

ממש בימים אלה, תאטרון גשר מעלה קברט מוזיקלי צעיר וחינני בבימויו של אמיר וולף, שדן בסוגית ה"בינו לבינה". 

מדובר במחזמר מאת ג'ו דייפייטרו שהפך ללהיט באמריקה ותורגם ללא פחות מ-13 שפות וכעת מגיע גם אלינו ליפו, בהפקה מוזיקלית עכשווית בתרגומו של דניאל אפרת ובהשתתפותם של טלי אורן, גלעד קלטר, יובל ינאי ונטע שפיגלמן, שללא ספק מאוד מחוברים לנושא ההצגה וזאת אני פוסקת לא רק בגלל גילם הרלוונטי, אלא גם לפי רמת הווירטואוזיות של הביצועים שלהם על הבמה.

 

"ויברא אלוהים את האדם בצלמו, ויברא אלוהים את האישה", במשפט הזה מתחילה ההצגה. כדי להבהיר לנו כי אין זו בחירה אלא מצב נתון שנכתב בכלל על ידי הבורא כל יכול. בסצנה הראשונה של המחזמר, ארבעת הדמויות מופיעות על הבמה תוך כדי שירה, לבושות בהלבשה תחתונה (צנועה) כשהן מתלבשות לקראת הדייט הנחשק.

הסצנה האחרונה של המופע סוגרת את הנושא המרתק, כאשר ארבעת הדמויות שוב פעם מופיעות על הבמה תוך כדי שירה, אבל הפעם הן מתפשטות ונשארות לבושות בהלבשה התחתונה, כאילו כדי לרמוז לנו כי הנושא הופשט ועומד בפנינו גלוי במערומיו.

בין הפתיח לבין הסיום, ההצגה בנויה ממצבים קומיים שונים בחיים הזוגיים, החל מחיי הרווקות (חלק שבעיניי היה קצת לוקה בחסר למרות הפוטנציאל שלו להיות שנון ומשעשע באמת), הנישואין המיוחלים, ההורות, חיי המשפחה בכל גווניה, גירושים ולבסוף אלמנות שמוצגת בצורה סאטירית אף היא.

תוך כדי השחקנים מחליפים תלבושות ותפקידים בקצב מסחרר והמחזה שנוצר על הבמה הוא דינאמי ונכון מאוד לקהל הצעיר ולנושא העכשווי שבו עוסקת ההצגה. הסצנה היחידה שזוכה לעיבוד רציני ולכן גם ממוקמת במקום שונה על הבמה, כאילו כדי לסמן הפרדה משאר ההתרחשות, היא סצנת המונולוג העצוב של האישה הגרושה.

 

במרכז ההצגה עומדת שאלת המופת והתשובה הפשוטה: "מהו הגורם הראשון לגירושים? הנישואים!" שנאמר תוך כדי דו-שיח בין הנגנים שמלווים את המחזה, סצנה שמתגלה בהמשך כסמלית למעבר לאפיזודת חיים אחרת.

למועדי ההצגה - לחצו כאן