שורשיו של המחזה "יחסים מסוכנים" מאת כריסטופר המפטון, ברומן שנכתב שודרלו דה לאקלו ב- 1782.

הרומן עסק בחברה העשירה של אז, כאשר צעירים מחוסרי מעש ועניין ומוכי שעמום, מחליטים לשחק בכיבושים מיניים ללא כל כוונה אישית, אלא כמשחק.

משחקים כאלו - יודעים את תחילתם אך אין לדעת איך הם יגמרו.

ב"יחסים מסוכנים"הם התחילו כשעשוע והסתיימו בדרמה מזעזעת.

 

ברומן שני מכובדים: הרוזן וולמן (עירד רובינשטיין) והרוזנת מרטי (תמר שטיין), אשר הן כשעשוע והן משעמום והן מחוסר אכפתיות לחיי הזולת ואושרו, מחליטים להפריע לאהבתם של צעירים ולנצלם מבלי לחשוב על התוצאה.

בתקופה שבה הרומן נכתב, היתה זאת סאטירה על ההתפרקות וההפקרות של האצולה ששלטה מבלי להתחשב בעם. היום קשה לתאר שאצולה, אם בכל קיימת אחת בפועל, יכולה להרשות לעצמה התנהגות שכזו.

המחזה בויים ע"י אביהוד תדהר ועובד על ידו עפ"י הרומן, יחד עם עירד רובינשטיין ותמר שטיין.

הספור הועבר לימינו אנו  והפך לאקטואלי, לאור תופעות של כתות מסוימות ואמונה עיוורת של המאמינים במנהיג הכת.

 

תדהר - בוגר בית צבי, ליכד שחקנים שלמדו יחד עמו  והעלה עיבוד חדשני ומציאותי מאוד, לאור המקרים שקרו לא מזמן.

המעבדים העזו להתמודד עם מחזה קשה ולא מגובש מספיק והצליחו בכך.

משחק כל המשתתפים לעומת זאת מגובש היטב ותוסס ביותר. כל אחד מצייר במשחקו את הטיפוס שהוא מגלם בקווים ברורים .

הבמאי השתדל לביים אותו בסצינות קצרות, במעברים מהירים ובעלי מתח רב בין סצינה לסצינה, אך לא תמיד בהירים מספיק.

באחת הרפליקות אומרת הדמות על הבמה: "אני האמנתי להצגה של עצמי" וזה מה שהשחקנים עושים.

השאלה היא - האם הקהל יאמין להם?

 

לצורך נקמה משדלת מרטי את וולמון לפתות את ססיל, שעמדה להתחתן עם ז'רקור.

 יחד עם זאת הוא מתחיל עם טורוול (סיון כרטשנר), שלא מתפתה תחילה אך נכבשת על ידי וולמון, בעוד מרטי רוצה את וולמון לעצמה.

אלה כיבושים חסרי גבולות הגובלים ברשעות, בנבזות ובחוסר יושר.

נרמז שמעשיה של מרטי נובעים מנקמה במאהב שלה לשעבר, העומד להתחתן עם ססיל ולמרות שמעשיה הורסים את עתידה ואהבתה של ססיל, הרי הם למעשה נקמנות כלפי מאהבה לשעבר - ז'רקור.

 

וולמון בגילומו של רובינשטיין היה רמאי, התנהג ככזה ויצר דמות אמינה מאוד שקשה לסמפט.

הוא היה  מלא כוח, דחף, שתלטנות וערמומיות. שקרן המנסה להתחיל עם כל אישה.

הן האמינו לו ותלו בו תקוות שווא.

היתה לו אהבה - הערצה למרטי ורגש אמיתי אל טורוול.

 

מרטי היתה שתלטנית, מתנשאת ,אכזרית ומלאת תחבולות. משחקה היה מעוצב היטב .

ססיל  שיחקה את תפקידה בצורה מעולה, עם חשק ורגש רבים. היא היתה אמינה בכל מעשיה וסופה הטראגי היה בלתי נמנע, בהתחשב באופייה הרגשני, מלא האהבה, אמונה ותמימות.

 

טורוול נמצאה בפרשת דרכים.

היה עליה להחליט אם להישאר נאמנה לבעלה או להתפתות לחיזוריו של וולמון, למרות שלא רצתה בכך לגמרי.

לבסוף, לאחר התלבטויות, היא בחרה בפתרון הקל ביותר, הנובע מחוסר כח ואומץ להחליט.

 

וולנג' היתה אמא דואגת, שלא ראתה נכון את כוונת אורחיה ובכך סייעה להצלחת מזימותיהם.

היא גילמה את תפקידה בצורה אמינה וכישרון רב.

שאר האלמנטים שבהצגה  היו כולם טובים והוסיפו רבות להצלחת ההפקה.

 

התפאורה עוצבה  ע"י ציפי גלעד, התאורה ע"י ניר להב והתלבושות ע"י אורן כהן וגור פייפשקוביץ. ליוותה את ההצגה מוסיקה מקורית מאת נמרוד גלבוע.

התנועה עוצבה ע'י מירה רובינשטיין.

 

לראות או לא לראות: הצגה מעניינת, קשה, לא מגובשת מספיק לאור הרומן, מבוצעת היטב שכדאי לראות.

למועדי ההצגה "יחסים מסוכנים" - לחצו כאן