|
תיאטרון גשר מציג את מחזהו הידוע של לואיג'י פירנדלו: "שש נפשות מחפשות מחבר".
המחזה הוצג בשם זה פעמים מספר בארץ וכעת בהפקה של גשר הוא נקרא" "שש דמויות מחפשות מחבר".
בזמן האחרון הועלו בארץ כמה הצגות ששמן שונה מהשם המקובל.
לכל שינוי בשם נותן התיאטרון או הבמאי הסבר אחר.
 שש דמויות מחפשות מחברבמקרה זה, רועי חן, שעיבד את המחזה ואחראי על הנוסח העברי, מסביר ששינה את השם כי רצה להבדיל בין תירגום המקור לעיבוד החופשי שעשה וכן כיוון שביקש להימנע מאסוציאציות שהמילה "נפש" יכולה לעורר. לא השם הוא הקובע אלא טיב ההפקה ואקדים ואומר כי אכן היא מעולה.
פירנדלו, שהנו בעל פרס נובל לספרות ומגדולי הסופרים והמחזאים האיטלקיים, כתב את המחזה לפני כ- 90 שנה והרעיונות שבו תקפים ואקטואליים עד היום.
משפחה מתפרצת אל בימת תיאטרון ,כאשר במאי עוסק בחזרה על מחזה, ומחפשת מחבר שיכתוב את סיפור המשפחה.
למרות טענות הבמאי, שאינו מחבר אלא במאי בלבד, מספרת המשפחה את סיפורה, כאשר סוף הסיפור טראגי והם מבקשים מחבר שיכתוב את סיפורם.
מטרתם להוכיח שהם חיים וכן לשנות בצורה זו את המציאות - את סופו הטראגי של סיפור חייהם.
משפחה מתפרצת אל בימת תיאטרון ,כאשר במאי עוסק בחזרה על מחזה, ומחפשת מחבר שיכתוב את סיפור המשפחה.
למרות טענות הבמאי, שאינו מחבר אלא במאי בלבד, מספרת המשפחה את סיפורה, כאשר סוף הסיפור טראגי והם מבקשים מחבר שיכתוב את סיפורם.
מטרתם להוכיח שהם חיים וכן לשנות בצורה זו את המציאות - את סופו הטראגי של סיפור חייהם. |
הם אינם מוצאים מחבר והרעיון המרכזי הוא כמובן שהתיאטרון, הסיפור, המחבר, אינם יכולים לשנות את המציאות. לפעמים, אפילו בתיאטרון, אי אפשר לשחק את המציאות, כי היא תמיד תהיה חזקה יותר ואין לראותה כפי שהיא בתיאטרון.
בתוך ההצגה יש, בין השאר, אפיזודות קצרצרות, חלקן קומיות, המכניסות אותנו להווי המיוחד שבתיאטרון, עם סממנים מוכרים, טיפוסים והתנהגות, המוכרים לכל אדם המתעניין בתיאטרון ובמתרחש בו.
המחזה בנוי בצורת הצגה בתוך הצגה בתוך הצגה, דהיינו באולם חזרות עושים חזרה על מחזה של פירנדלו, משפחה מתפרצת, מציגה את "הצגתה" – סיפורה, והבמאי מתערב מפעם לפעם.
 שש דמויות מחפשות מחברלצורך הפקה זו שינה התיאטרון את מבנה הבמה, ע"י כך שביטל את המושבים באולם "נוגה" עד למעבר, ועליהם בנה את הבמה של ההצגה, משני צדדיה מושבים ריקים ועומק במה, ממנו מתפרצת המשפחה לבימת החזרות. תפאורה זו והתלבושות המיוחדות עוצבו ע"י מיכאל קרמנקו והן שינו את אולם התיאטרון ובימתו.
התאורה של אבי יונה בואנו (במבי), מבליטה את השוני בין המסופר כמציאות ובין המתרחש בתיאטרון.
הבימוי של יבגני אריה מצויין, מרתק, מדגיש ומבליט את הרעיונות הרבים שבמחזה.
הוא בנה בעזרת שחקניו דמויות חיות שהן, הן המציאות, והן דמויות תיאטרון.
משחק כל הדמויות נהדר ובראשם משה איבגי בתפקיד האב וישראל (סשה) דמידוב בתפקיד הבמאי.
זו הצגה רצינית וטובה, שההחלטה להעלותה היא אמנותית בלבד, ללא קריצה לכיוון אחר כל שהוא.
הצגה מצוינת, מבוצעת ומבוימת היטב, שכדאי מאוד לראותה, גם בגלל הרעיונות שבה. |
איבגי הוא בעל המשפחה הדואג לה. תקיף, החלטי ומשכנע ביותר. דמידוב ספקן. הוא איש תיאטרון, אך סיפור המשפחה נוגע לליבו. הוא קפדן, מקצוען, אך גם חם ורגיש.
נטע שפיגלמן, בתפקיד הבת, קלת דעת בהתנהגותה, אימפולסיבית ביותר.
נטליה מנור, בתפקיד השחקנית הראשית האקסצנטרית, מעולה ומספקת את קטעי ההומור המשעשעים והגרוטסקיים שבהפקה.
השתתפו עוד וגילמו את תפקידם בצורה טובה מאוד ליליאן רות, אורי יניב, לוסי דובינצ'יק, יובל ינאי, אלון פרידמן, יבגני טרלצקי וכן כלב חי, ששמו האמיתי נאגט נוה, ובהצגה צ'כוב.
זו הצגה רצינית וטובה, שההחלטה להעלותה היא אמנותית בלבד, ללא קריצה לכיוון אחר כל שהוא.
לראות או לא לראות: הצגה מצוינת, מבוצעת ומבוימת היטב, שכדאי מאוד לראותה, גם בגלל הרעיונות שבה.
|
מאת: אלי ביקורת
