הקומפלקס בעל 3 הקומות משמש כמסעדה וכן כבית מקצועי לסדנאות והדרכות יין.

 

ביום רביעי האחרון השתתפתי בסדנת 'יין ושוקולד' במקום.

השם נשמע מפתה ועתיר קלוריות, ומהיותי חובבת שוקולד מושבעת (שוקולד פרה על סוגיו - אם אתם לוחצים) ואלכוהוליסטית בהתהוות (מבדילה בין קברנה למרלו!) נעניתי להזמנה בחפץ לב.

 

צירפתי את חברתי אילנה כבת לוויה (בעיקר בשל העובדה שהיא, בניגוד לי, באמת מבינה ביין...) וציפיתי לערב מתוק והלום יין בחברת עשרים חובבי יין תוססים.

כשהגענו הסבו כבר מרבית המשתתפים, זוגות בגילאי 50 ++ וכמה נשים ללא לווית גברים, סביב שולחן העץ המרשים שבקומה השנייה, מנשנשים מצלחות עם פרוסות גבינה איכותית, ירקות ולחמניות ולוגמים יין מבעבע ( "לא מומלץ לנענע או לפתוח באגרסיביות- גורם ליין לאבד מטעמו!") שבארוחות כהלכתן משמש כיין פותח תאבון לארוחה.

 

את הערב פתח מישי; קונדיטור ושוקולטייר שלמד את מלאכתו, בין היתר, בציריך. מאז שנות השבעים הוא מייצר ומוכר לקהל הרחב פרלינים איכותיים בטבעון.

מישי עתיר הידע פותח ומספר על ההיסטוריה של השוקולד (כריסטופר קולומבוס הביא את פולי הקקאו לספרד ממסעו לאמריקה, אבל רק עשרים שנה מאוחר יותר מגלה קורטז את השימוש שעשו האצטקים בפולי הקקאו להכנת משקה 'שוקולטל' שמשמעותו משקה מר... מסתבר שאפשרות המתקת המשקה בקני סוכר עלתה  רק במוחם של הספרדים ומאוחר יותר).

מישי מגלה לנו שמשקה השוקולד היה סוד די שמור במשך כמה מאות שנים בבתי המלוכה באירופה- עד שב 1876 מפתח רוקח שוויצרי את שוקולד החלב המוצק הראשון ומוציא את הסוד השמור החוצה להמונים, במחיר מוזל בהרבה תודות למהפכה התעשייתית- ומאז העולם נראה מתוק מתמיד!

 

מישי ממשיך ומספר על תלאותיו של פול הקקאו המסכן, מיערות הגשם ואזורים טרופיים אחרים ועד לצורתו המוגמרת, כשוקולד איכותי יותר או פחות.

ההרצאה מלווה בתנועות ידיו המנוסות, ההופכות שוקולד נוזלי לפרלינים משובחים (70% מוצקי קקאו, אחוז שאפשרי אגב, רק בשוקולד מריר- שוקולד חלב יכול להגיע רק עד 40% מוצקי קקאו) במילויים שונים (גנאש, קפה, תות, אגוזים ועוד- כ- 50 סוגים שונים!)

 

כל אותו זמן החבורה ואני ממשיכים ללטוש עיניים בעגמומיות בפרלינים הנחשקים, ותוהים מתי נזכה לטעום מהם ( אפילו מישי מודה ששוקולד איכותי אסור לשמור- אפילו לא במקרר, ויש לצרוך אותו לא מאוחר מכמה ימים מרגע הייצור -  גילוי הממלא אותי באושר ומצדיק את החיסול הממוקד שאני עושה לטבלאות השוקולד- הלא איכותי- מידי ערב!).

מישי מסיים את ההדגמה ואנחנו יוצאים להפסקה קצרה, אחריה יתחיל החלק האלכוהולי בערב. הללויה!

 

אני מנצלת את ההפוגה לשיחה עם כמה מהמשתתפים:

לצידי יושבת שרה מכוכב יאיר, שהגיעה עם אמה ואחותה לרגל יום הולדתה של שרה, שחל בדיוק היום. לשאלתי היא מודה שלא נראה לה שהיא תכין שוקולד בבית בעקבות הסדנה - אבל קישוטי שוקולד, שמישי מפליא לעשות- היא בהחלט תנסה להכין.

עוד יושבים בסמוך אלי יונתן ואשתו מתל אביב. "באנו מאהבת שוקולד" מצהירה האישה, "אני דווקא מאהבת יין" מתקן אותה הבעל.

הנטיות השונות לא מפתיעות אותי - גם הסטטיסטיקה תומכת באחוז גבוה בהרבה של נשים האוכלות שוקולד מגברים.

 

תמה ההפסקה ואת החלק השני פותח עמית יריב -  עורך דין במקצועו וחובב יין, הכותב על יין ואלכוהול בפורומים שונים, ומעביר הדרכות והרצאות על יין באיש הענבים.

"שאלה טובה- שוקולד ויין די מתחרים זה בזה על תשומת הלב של החושים מצד אחד, אך יחד הם מהווים  את השילוב הבלתי פולני האולטימטיבי -  שניהם הדוניסטיים מאוד, שניהם עושים טוב ולשניהם ניתן להתמכר בקלות..."

"פעם בחודש. בנוסף, אנו מקיימים קורסים מקיפים יותר, בני 5 מפגשים, ליין וכן קורסי מבוא ליין בלבד".

"הערב נלמד איך מתגברים על החלק הטראומטי במסעדה -  איך מזמינים יין" פותח עמית וזוכה לתשומת ליבנו המיידית, או לפחות של הגברים.

 

הוא מפרט, מדגים ומסביר ומוביל אותנו בבטחה בנפתולי ורזי היין למתחילים:

איזה יין להזמין, איך חולצים פקק, איך טועמים יין (רחרוח קל- בלי לערבל! הערבול מגיע בשלב השתייה ולא בשלב בדיקת היין), איך מרחרחים יין (כן, יענקלה, עם כל האף בפנים!).

הוא ממשיך ומסביר איך 'פותחים יין' (בעלה של יחיאלה מנסה לפי שיטתו של המרצה- ומציין כי יש פתיחה של 5 אצבעות... צחקוקים נשמעים מכל עבר).

 

אנחנו פותחים בקברנה סוביניון וממשיכים במרלו.

האווירה מפשירה ומתחממת והערות מבודחות נשמעות מעל עבר (בעלה של יחיאלה מככב).

כטוב ליבנו ביין, החבורה ואני מעזים ושואלים את יריב שאלות נוקבות (מה זה עפיצות לעזאזל??) והוא עונה בשקדנות ("תחושת העקצוץ בחיך שנגרמת על ידי מרכיב חשוב ביין; טנין"). לבסוף נגלה לפנינו גם הסוד השמור ביותר בצה"ל אחרי סודות הגרעין -  ממה עשוי יין הפטישים הצה"לי הידוע לשמצה ( תשובה בסוף הכתבה!).

 

עוד הסבר על הטעמים השונים שמוצאים ביין (פירות ותבלינים) והערב מסתיים ומותיר אותי עם כוס ריקה ביד ואדי אלכוהול בהבל פי.

הגענו לרגע המכונן - צלחות עמוסות בפרלינים (שמישי הכין קודם והצטננו בזמן החלק האלכוהולי) עוברות בין כולם, יין פורט משובח נבחר ללוות את הפרלינים, ואנחנו מחסלים הכול ביעילות ונפרדים בחוסר רצון מעמית ומישי.

אני מתנדנדת הביתה (טוב שהבאתי את אילנה!) ומשאירה פרלין לניצן שלי על הכרית.

"מחר אני אגיד לעורך שאני בהחלט מוכנה לסדנת המתקדמים", אני ממלמלת בתקווה לפני שאני נרדמת הלומת שיכר...