זה התחיל ברעיון של אירוח קונדיטור לחנוכה, בקהילת האוכל בדמרקר קפה, אותה אני מנהל.

לכאורה תכנית אירוח שף זה פשוט - אתה קובע יום ושעה, עושה את ההכנות, את הקפה ואת הקידום, וזהו, זה רץ.
לפעמים זה מצליח לפעמים קצת פחות. מה שבטוח - מרוויחים חוויה וכן גם עצות ומתכונים.

אבל הפעם, כשהתחלתי להבין במה מדובר, היו לי תחושות בטן שאני חייב ללכת להריח, לגעת, לטעום. פשוט לא יכולתי להתאפק.
גם בחג קודם רציתי להביא קונדיטוריות מעולות משיינקין, אבל שינקין זה שיינקין והם לא באו.

אז חברים, בואו איתי למסע המופלא לקונדיטורית PIECE OF CAKE.

קונדיטורית PIECE OF CAKE שוכנת ביפו, ברחוב יהודה הימית 17.
לכאורה ממוקמת בפינה מוצנעת, אבל אז אתה מבחין בתנועה שיש שם - כמו דבורים שמצאו מקור לצוף ודבש. אנשים מחנים מכוניות באמצע הכביש ורצים לקנות עוגיות או עוגה.
מצחיק אותי לומר זאת, כי יש שם הכל: לחמים, לחמניות גרנולה, מאפים בלי סוכר, מאפים ללא גלוטן ועוגות נפלאות.
ואתה תוהה איך זה שמקום כזה, המרוחק מלב העניינים, תופס לו שם שרץ למרחקים ומביא אנשים מכל המטרופולין.

אלא כשאני נכנס פנימה, אני מבין הכל.
זה משה הבעלים, עם צוות עובדים, שאפשר לכתוב סיפור יפואי על כל אחד, ויש שם שפים של ממש או אשפים בהכנת המטעמים. לכל נושא יש את המומחה משלו, והשילוב בין העובדים עם הידע והאהבה של משה למקצוע, עושים את זה ובגדול.

מוזר איך שמשה, שהתחיל עם מיקסר שאימא נתנה לו ב 300 ₪ למכור עוגות לחברים, התפתח דרך שוק האוכל של דיזנגוף, בנה לעצמו מקום קטן והתרחב בו צעד אחרי צעד, עד למקום אליו נכנסתי להתרשם, ולא באתי לבד. לקחתי עימי את איירין אש, שיש לה ידע בקונדיטוריה כמומחית - מה זה צחקנו כשהסתבר שבעלה נוסע כל יום שישי לשם, לקנות מאפים. אכן, עולם קטן.

איך שנכנסנו קיבל אותנו משה אהובי בחיוך המקסים ושובה הלב שלו. אתה מרגיש שאתה בידיים טובות.
באנו בעניין האירוח של הסופגניות לחנוכה.... איזה סופגניות או מיי גוד, כאלו בחיים לא אכלתי (דיאטנית - לסגור דפדפן מיד!).

משה מסביר שסוד הסופגניות הוא יותר חלב וביצים ופחות קמח. תבואו לאירוח לשאול שאלות וללמוד, כי בכנות - כאלו לא אכלתי מעולם.

משה לוקח אותנו לסיור במקום, תוך שהוא מציג את המוצרים ואת האנשים, אנשים עם סיפורים וסיפורים על אנשים.

זו עוגת שטולן שנירה רוסו כתבה עליה, אומר משה ומסביר על החומרים המרכיבים את העוגה: חלב, גבינה, פירות יבשים, צימוקים, גרידת תפוז, וניל ואפיה הנותנת לו מרקם של לחם מיוחד. לא סתם היא נקראת עוגת חג המולד. כשאכלנו ממנה בבית שמענו צלצול פעמונים.

ויש גם אקלרים, ופונדנט גנאש, סלסלת בקלוואה עבודת יד, פלוט, עוגת נוגט, מבחר ענק של עוגיות מכל הסוגים וגם ללא גלוטן, עוגות שיש וסברינות שחייבחות להיות במקרר, עוגת תפוזים שמכין מומחה הונגרי, ומה שמשה הכי אוהב – סהרונים.
אז הולכים ללחמים וללחמניות ואני אומר לעצמי: זה לא יכול להיות.

משה צוחק ומסביר שהם מכינים הכל לבד והכל מחומרים טריים והכי טובים: "כאן זורקים רק קליפות של ביצים".
חמש שנים בקונדיטוריה כאן, אבל הוא קונדיטור כבר שמונה שנים. את השכלתו רכש בתדמור והוא מקפיד להתעדכן בחו"ל בתערוכות וכו'.

משה מציג לי את העוגיות שלמד מאימא להכין: "עוגיות צילה" ואני אומר לו "מנדל ברוייט". צוחקים, אבל זה הרבה יותר טעים.

בואו הוא אומר ניכנס  פנימה...

מרגע זה, פשוט לא הצלחתי לכתוב מילה בפנקס. אני רואה את המיקסרים והתנורים המשוכללים, את העובדים המיומנים. אני לא מתאפק וטועם מהבצק של השטולן. "בשביל מה לאפות? אפשר לאכול את זה ככה" אני מציע.

והכל כל כך מסודר ונקי. ומשה מסביר לי על FIFO ואני מביט במחסן ובחדר הקירור.

את כל השאר תספרנה התמונות.

וכעת זה ברור - משה אהובי, אתה האורח הבא שלי בקהילה. לפני שתהיה אימפריה.

על קפה עלמה, בו בילינו בראנץ' עם משה, אכתוב בנפרד.

איך שלא יהיה, צריך לציין בגילוי נאות כי הייתי אורח המקום, אם זה לא ברור.