לכל מי שאוהב סטייקים (ובעיקר סטייקים), מה שאני אכתוב כאן לא יעניין אתכם כי סטייק הוא בכל מקום עדיין סטייק ולא חייבים ללכת דווקא ליועזר כדי לאכול סטייק, כי יועזר הוא לא זול (ורבים יתלוננו על כך) וחוץ מזה יש עוד הרבה מקומות שיגישו לכם סטייקים נחמדים (אומנם זה לא יהיה לב אנטיקוט של יועזר אבל...).

 
מה שכתוב כאן גם לא ימצא חן בעיניי כל שומרי הכשרות שבינינו ואין צורך להרחיב על כך, כי מה שאני הולכת לכתוב ידבר אל אוכלי ה"שרצים" והחזירים! כי כזאת אני!

מה שאני הולכת לספר לכם זה על המנות האהובות עליי ביותר.

ידיי רועדות כשאני אוזרת אומץ לשבת ולכתוב על עולם האוכל של שאול אברון, כי ב-12 שנות קיומה של המסעדה נכתב עליה מספיק בשביל ספר שלם וגם למרות אהבתי הגדולה לאכול, קטונתי - לתאר את הפלא הקולינרי הזה אי אפשר.

 

האם יצא לכם פעם לנסות את צלחת החזירויות?

זוהי מנה ראשונה שמורכבת ממבחר נקניקים שמכינים במקום ומגישים אותם על צלחת גדולה, בתוספת כרוב כבוש (שנכבש גם הוא במקום) ומלפפונים חמוצים.

המחיר שלה הוא 66 ₪, מה שכלל אינו מהווה פונקציה לכמות הזמן וההשקעה שמושקעים בכל מרכיב ומרכיב שאתם מקבלים במנה.

אז מה יש לנו שם?

קודם כל צוואר חזיר מעושן, שעבר 3 שבועות של כבישה לפני שהוא נכנס למעשנת, קורנביף מצוין שגם אותו מכינים במקום, ז'אמבון- ירך חזיר שעוברת טיפול של הזרקת נוזל, כבישה ובישול איטי בחום נמוך (כדי למנוע אידוי של הנוזלים) במשך 9 שעות, קופה - או במילים אחרות - צוואר חזיר הכבוש כמו פרשוטו, פנצ'טה - חזה חזיר שמזכיר בייקון מיובש וגם סלאמי ופפרוני.

אבל הפנינה של המנה הוא ממרח ברווזים שבושל במשך 10 שעות, שמגיע עם שכבה של שומן ברווז מעליו.

תודו שזוהי מנה מצוינת אם חשקה נפשכם לשבת לנשנש משהו טעים על הבר.

 

מנת הפולנטה של יועזר, שמחירה 49 ₪, מאוד מיוחדת ובלתי צפויה.

לדעתי, לא הרבה מכירים אותה בגלל ההגדרה של פולנטה כממרח תירס, אך כאן לא מדובר בממרח רגיל. זהו ממרח תירס אוורירי ומעודן, חלק ורך כמו חתיכת ענן, שהמרקם שלו גורם לעיניים להיעצמות, במיוחד לאור השילוב של ביצה עלומה שמגיעה גם עם פטריית כמהין. עונג!

 

וכאן אני מגיעה לגולת הכותרת של המסעדה (מבחינתי לפחות) - האוייסטרים.

אני אישית לא מכירה הרבה מסעדות אחרות שמגישות את המעדן הימי הזה, ומצד שני אני אישית לא יכולה לחיות בלעדיו. זה מאכל עונתי ולכן גם נדיר למצוא אותו.

ביועזר יש אוייסטרים מדי פעם, גם בתקופות שנחשבות ללא עונה, והם גדולים. הכי גדולים שלי יצא לראות.

מזמינים אותם לפי יחידות והמנה מגיעה בכלי מתכתי עגול יפיפה מלא בקרח כתוש. הם פתוחים וטריים ומלאים בנוזל הים הטבעי שלהם בתוספת חתיכת דג טרכון טרי בכל אוייסטר.

מי שאוהב את הטעמים הנהדרים ואת הטריות שיש במוצרי ים טריים יתאהב במנה הזאת. כששואבים את התכולה של האוייסטר (בשום פנים ואופן לא עם המזלג), המרקמים של הדג הטרי והאוייסטר הרך משתלבים להם למשהו מושלם.

גיליתי גם שביועזר מציעים עם האוייסטרים יין לבן שנקרא שבלו (sheblo), שמחזק את הטעם של האוייסטר עוד יותר. בהתחלה לא האמנתי לזה, אבל כשקירבתי את האף כדי להריח אותו, אכן היה בו ריח של ים, ללא החמיצות המוכרת של יין.

 

הקרפצ'ו של יועזר הוא האהוב עליי ביותר, בגלל העסיסיות שלו והוא גם היחיד שבביס אחד נמס בפה (ולא נמתח כמו מסטיק, כמו שזה קורה הרבה במקומות אחרים).

 

לדעתי, הקסם של המסעדה הוא בכך ששם לא מנסים להרשים אף אחד, לא להתעלות על עצמם ולא להיכנס לרשימות של מבקרי המסעדות.

הם פשוט עושים אוכל מצוין, מהמצרכים הכי מצוינים ועם המון אהבה.

זהו אוכל שהם עצמם אוהבים לאכול ושאין בו יומרנות, אלא המון השקעה של הנשמה.

 

יכול מאוד להיות שיהיו כאלה (ששייכים לקהל הישראלי האוטנטי) שהשירות ביועזר יראה להם איטי מדי.

אבל האם ידעתם שהמלצר הכי חדש במסעדה עובד שם כבר שנתיים? ותבינו בעצמכם מה זה אומר.

ומי שיטען כי המסעדה יקרה מדי, לא מבין כי אין זה המקום לדבר בו על תמחור האוכל, אלא על הטעמים שלו.

אין במסעדה הזאת את השיקיות של "רפאל". מדובר על חלל מאבן עם תקרות מקומרות, נברשות מיוחדות והמון נרות לבנים ארוכים. לכל שולחן וכיסא במקום הזה יש סיפור חיים של עשרות שנים, שלא לדבר על מקררי היינות שיכול לקחת חיים שלמים לטעום את תכולתם.

 

הציון שלי: 5 מתוך 5.