קבוצת הכדורגל האגדית "מכבי יפו" -  גאוות העיר והעדה בולגרית פורקה לאחר עשרות שנות פעילות, אך לפני מספר שנים שבו האוהדים והקימו אותה לתחיה תחת השם "מכבי קביליו יפו".
אבא של צ'יקו היה מאוהדיה השרופים אך לא זכה לראות בתחייתה.

צ'יקו נולד בגבעת עליה ביפו כבן זקונים למשפחה בולגרית, ובילה את ילדותו עם חבריו בין פרדסיה וחוף הים ואילו השבתות היו קודש לעידוד הקבוצה במגרשי הכדורגל עם אביו. את התקופה בה למד באירופה ובארה"ב החשיב כגיחת לימודים ותו לא. מבחינתו, לא עזב את יפו מעולם.

לחלום על דירת שיכון

מנגד, ראה את חבריו לכתה בעירוני ז' נוטשים את העיר אחד אחד. חלקם עברו בשמחה עם הוריהם לדירת שיכון בבת ים או חולון, בתמורה לפינוי בית ערבי יפיפה ומתפורר בעג'מי. אחרים השתדרגו לדירת שלושה חדרים בשיכוני חיסכון בדרום יפו, וברי המזל רכשו דירה בתפארת היצירה היפואית – "הארבע עשרה קומות" - גורד שחקים במושגי יפו של אז, שהוקם בבניה טרומית פשוטה. רק אביו של צ'יקו נאחז בבית הקטן והדולף בו גרו, למורת רוחה של אשתו וללעגם של חבריו ולא רצה אפילו לחשוב על עזיבה. "אני אוהב את את הבית ואת עג'מי" נהג לומר "ואני נשאר איפה שהלב שלי".

לאחר פטירת הוריו המשיך צ'יקו לגור בביתם, כיורש בדמי מפתח, נלחם בפקידי עמידר שסירבו לסייע לו בתחזוקת הבית מחד, אך לא אפשרו לו לרכוש את זכויות הבעלות מאידך, עד שבכספי חתונתו זכה סוף סוף לרכוש את זכות הבעלות בבית ילדותו.

כששב אל ביתו מלימודיו בחו"ל החל לעבוד בתעשיית המחשבים. משנולדו ילדיו הפך הבית לצפוף וצ'יקו בנה במו ידיו תוספת קטנה.

החיים מחייכים לצ'יקו
החיים חייכו אליו, ולקראת גיל שלושים קיבל צ'יקו תפקיד בכיר בחברת הייטק ועבר עם משפחתו לפאלו אלטו. את ביתו ביקש ממני להשכיר, אך לא למרבה במחיר, כנהוג, אלא לשוכרים שניתן יהיה לסמוך עליהם, כאלה שישמרו היטב על הבית.

בחלוף שלוש שנים הגיע צ'יקו לביקור מקדים בארץ כדי שאמצא עבורו נכס ביפו, בתקציב מכובד ביותר. חיפוש קצר בגוגל גילה שהלקוח החביב עשה אקזיט מרהיב של מעל מאה מיליון דולר בארה"ב. תוך תקופה קצרה רכש צ'יקו מבנה מפואר הצופה לים, ושדרג אותו במיטב כספו לקראת חזרת המשפחה לארץ.

שנה מאוחר יותר שוב נפגשתי עם צ'יקו בביתו המפואר. להפתעתי הודיע לי שהוא משפץ את בית ילדותו וברצונו להשכיר את הבית החדש. "אני פשוט לא מרגיש כאן בבית" הסביר לי בחיוך נבוך "יש כאן הכל – מרחבים, פינוקים, בריכה פרטית, נוף לים. הכל חוץ מהרגשה של בית". הוא הביט בי בעצבות קלה "אני גר כאן כמעט שנה ואין לי שום קשר השכנים. איך אפשר להרגיש בבית בלי להכיר את שכנים סביבך?"

ללכת עם הלב
את הבית הגדול השכרנו בקלות לעובדי שגרירות נרגשים, במחיר גבוה. בפעם הבאה שנפגשנו כבר ישב צ'יקו בחצר בית ילדותו, ילדיו משחקים עם ילדי השכנים מתחת לעץ שנטע אביו.
אספר לך מה היה הטריגר לחזור הבית" אמר צ'יקו. "כשמכבי קביליו יפו עלתה מליגה ב' למשחק שמינית גמר הגביע מול הפועל תל אביב, השוער שלה – גבי בורשטיין, היה גם מאמן השוערים של הפועל והוא הוזהר שיפוטר אם יעלה במדי יפו למשחק, אבל גבי החליט לשחק ביפו ואמר שהוא הולך עם הלב שלו, למרות הסכנה לפרנסתו" הביט בי צ'יקו בעיניים בורקות. "באותו יום הבנתי לאן שייך הלב שלי והחלטתי סופית לחזור הביתה".
הוא הפנה אלי את חיוכו הגדול ועל פניו היתה הבעת אושר ורוגע, של אדם ששב וחבר אל שורשיו.

אריה שפר הינו בעל משרד נדל"ן הים התיכון ביפו

*הספור מתפרסם במסגרת סדרה במוסף בנדל"ן של המגזין דה-מארקר