סיור רדף סיור, אך בכל נכס שהוצג בפניה, ללא יוצא מן הכלל, מצאה הדוקטור להיסטוריה ואנתרופולוגיה פגמים רבים, טענה בעקביות כי המחיר הנדרש מוגזם עד מופרך ונהגה בהתנשאות מזלזלת, הן בבעלי הנכסים והן בסוכני המשרד.
לאור התנהלותה פיתחו הסוכנים במשרד תיאוריה שאין כלל בכוונתה לרכוש נכס ביפו, אלא לנצל אותנו לסיורים לימודיים חינם אין כסף ותו לא.

למה אתם טובים?
גם הדרישות שהעמידה נראו בלתי אפשריות בתקציב הנתון והסוכנים שבו מותשים ופסימיים מהסיורים המייגעים שערכו עמה. 
בעלה הפרופסור, שתמיד היה עסוק בחפירות ארכיאולוגיות ברחבי הארץ, נהג להתקשר למחרת ולרטון באוזניי מדוע איננו מצליחים למצוא עבורם נכס מתאים ביעילות הנדרשת. 
עם הזמן התארכו השיחות בינינו וגלשו לדיונים כדוגמת השוני בין אקדמאים לאנשי העסקים. הפרופסור נהנה לסנוט בי ולטעון שלמרות שאינם בעלי ממון, הרי הם עשירים מאד בהשכלה וידע, "ואילו אתם" חזר אמר "טובים בעיקר בפרסום קלישאות: 'בהזדמנות', 'למבינים בלבד', 'מציאה חד פעמית' "...

ואז דרשה הד"ר לבקר בהתראה קצרה בנכס ביפו העתיקה, למרות שחסרו בו שניים מתנאי הסף אותם העמידה - חניה ומעלית. הייתי משוכנע שמדובר בבזבוז זמן לשווא, וניסיתי להניא אותה מלבוא, אך היא היתה החלטית כתמיד ומשום שהסוכנים היו כולם בפגישות שתואמו מראש, נלוויתי אליה בעצמי.

במהלך הסיור בנכס הביעה הד"ר זעזוע ממצב הקירות והרטיבות שניכרה בהם, הצליפה בלשונה המושחזת בתכנון הפנימי "המטופש" כלשונה, והקפידה לציין בקולי קולות כי המחיר הנדרש תלוש לחלוטין מערכו הריאלי של הנכס.

הפתעות ברצפה
אך בעל הנכס, צייר מבוגר וחביב שזמנו בידו, נראה דווקא משועשע מהתנהגותה הבוטה והזמין אותנו להירגע על כוס קפה אל מול הים. הוא הפליג בנחת בסיפורי שנות השישים העליזות ביפו העתיקה, מעוז הבוהמה התל אביבית דאז ובצחוק מתגלגל תיאר כיצד במהלך אחד השיפוצים בדירתו ניצלה חברתו לחיים בנס, כאשר ללא אזהרה נפערה הרצפה תחתיה והיא נפלה לתוך חלל גדול שנחבא מתחת לדירה. 
רק כששב הביתה, שעות מאוחר יותר, שמע את זעקותיה והצליח לחלצה ללא פגע.

לאלו שאינם מכירים נספר כי יפו העתיקה בנויה על תל היסטורי בן כחמשת אלפים שנה וכאשר שופצה, במהלך שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, התגלו לא מעט חדרים ואף דירות שלמות בבנייה עתיקה, ספונים תחת המבנים המשתפצים. בעלי הבתים סיפחו אותם בשמחה, ולעיתים זכו אף להכפיל את גודל הנכס המקורי. 
אלא שמארחינו החביב היה ונותר איש צנוע, החליט שאינו זקוק לשטח נוסף ולפיכך חסם את הכניסה אל המרתף המסתורי ולא טרח לעסוק בו מאז.

הקונים מגלים עניין
הד"ר הקשיבה בעניין רב וביקשה להציץ במרתף הנטוש. הצייר הזיז שידה, גלל לאיטו שטיח רקום וממש כמו בסרטים, חשף מכסה עץ מלבני גדול, שנאות להיפתח רק בסיוע לום ברזל גדול ובמאמץ משותף של שנינו. גל אוויר טחוב ומעופש עלה מן הבור החשוך ונשאב לאיטו אל הים שנשקף מחלונות הדירה.
הד"ר ביקשה פנס, ירדה על ברכיה והאירה ארוכות מטה, מהמהמת לעצמה. לאחר מכן  יצאה למרפסת ושוחחה ממושכות בטלפון. כשחזרה הפכה את עורה, חייכה אלינו כשכולה נופת צופים, ביקשה בחביבות בלתי אופיינית שנמתין לבעלה והתיישבה לפטפט. 
לא חלפה שעה והפרופסור הגיע היישר מיום חפירות בירושלים, לבוש בבגדי חאקי ונעלי עבודה, המהם כמה מילות נימוסים, ערך כלאחר יד סיור בנכס וירד מיד אל הבור, חמוש בפנס ראש ותיק כלים מקצועי שהביא עמו. 
לאחר כעשר דקות מלוות בדפיקות ונקישות רמות עלה מתנשף חזרה, מאובק עוד יותר משהגיע. בני הזוג יצאו למרפסת, הסתודדו ביניהם, חזרו בפנים חתומות והתיישבו למו"מ תכליתי.

בניגוד לצפוי, גילו השניים גמישות מירבית בתנאי החוזה, כמעט שלא התווכחו על המחיר המבוקש ותוך זמן קצר להפליא סוכמו התנאים כולם. הקונים אף התעקשו לנסח ולחתום על זיכרון דברים, תוך שהם משאירים צ'ק ביטחון לפקודת הצייר החביב.
החוזה עצמו נחתם בזמן שיא של שלושה ימים.
במשך חודשים לאחר מכן הגיעו פועלים למבנה, עבדו תחת השגחתם הצמודה של בני הזוג, בעוד שאף אדם אחר לא הורשה לדרוך במקום.

מכירה מחודשת
פחות משנה  מאוחר יותר התקשר אלי הפרופסור וביקש לשוב ולמכור את הנכס. בביקור נוכחתי כי הדירה שופצה קלות, אך ניכר היה כי בני הזוג מעולם לא עברו לגור בה. המרתף עצמו נאטם כולו בבטון "לצרכי בטיחות" הסביר לי הפרופסור והיות שמעולם לא הוזכר בשום מסמך רשמי, הרי שנעלם כלא היה. 
הנכס נמכר במהרה במחיר זהה כמעט לסכום הרכישה המקורי, ואנו נפגשנו לחתימת חוזה המכר. המוכרים שמרו על שתיקה במהלך רוב הפגישה, אך מתשובותיהם לעורך הדין שמילא את טפסי מס השבח, למדתי שעברו לגור בצפון הארץ, באחוזה גדולה.
את עמלתי שילמו ללא טענות ומיהרו להסתלק, אולם  כשנפרדנו ביציאה, בחניית בניין המשרדים,  לא יכולתי יותר לשלוט בסקרנותי הבוערת: "היה משהו מיוחד במרתף של הדירה?" שאלתי את הפרופסור, מת לבסס את התאוריה שנבנתה בראשי. 

הוא הביט בי, זורח כולו, כאילו התשובה מוכנה עמו זה מכבר ורק חיכתה לרגע הנכון: "זו היתה הזדמנות למבינים בלבד" השיב תוך שהוא מטעים כל מילה, צחקק בהנאה לד"ר המחויכת מאוזן לאוזן שישבה לצדו והפליג במכוניתם המפוארת מן המקום.

*אריה שפר הינו בעל משרד נדל"ן הים התיכון ביפו