בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, בימים בהם עדיין היה הנדל"ן זול וזמין, בפרט ביפו שטרם התגלתה כמעט, התקיימו ביפו מספר מכרזים לזכאים, במסגרתם רכשו מספר זוגות צעירים דירות, חלקן משופצות וחלקן הרוסות כדבעי. עד היום גרים כמה ממכריי המאושרים בבתים אותנטיים, שהיום יכלו רק לחלום על רכישתם.

הנכס המושלם
והנה, זוג צעיר ומלא עקרונות נעלים זכה במכרז בדירת גג, על גבעה בלב שכונת עג`מי. הדירה היתה אמנם במצב מחפיר – קירות ערומים ללא חלונות, תקרה דולפת, אך פרט לכך מדובר היה בנכס מושלם ממש: מאה ועשרים מטרים במפלס אחד, תקרה גבוהה, קשתות, נוף מרהיב  לים ואפילו זכויות בניה לחצי קומה נוספת ומרפסת גדולה.
וכמה עלתה דירת החלומות, אתם שואלים? בערך כמחירה של מכונית משפחתית ממוצעת. אח, היו ימים...

לריב עם כולם
הפוטנציאל היה מדהים, ללא ספק, אך המימוש– הרבה, הרבה פחות.
הזוג החולמני, שהגיע ליפו הישר מצפון תל אביב, לא השכיל להתאקלם בשכונה החדשה ולשחק בחוכמה בקלפים המעולים שעלו בגורלו. במקום זאת, העדיפו השניים לבזבז את זמנם על מריבות טרחניות במשך לא פחות מעשר שנים תמימות, בלי להתקדם בפרויקט העסיסי שניצב מולם, אלא להיפך. הם רבו עם האדריכל על שכר טרחתו, לא הצליחו להגיע להסכמה עם המשפחה הוותיקה מהדירה מתחתם בנוגע לחלוקת התשלום עבור השיפוץ וכל זאת מתגמד לעומת החזית שפתחו מול עיריית תל אביב, לאחר שזו הפקיעה שטח קטן מפינת החצר והציעה פיצוי מכובד בתמורה. הם סירבו כמובן. שאנחנו נתפשר? לא ולא! הם לא יוותרו ולו כזרת. על גופתי המתה, גברת!

אופס, נפלה התקרה
המריבות הפכו לשגרה, בעוד השנים חולפות להן. הזוג נותר לגור בדירה קטנה וצפופה בתל אביב, יחד ארבעה ילדים בריאים ופעילים שנולדו להם במהלך השנים. דירתם השכורה הפכה צפופה עד מחנק, בעוד דירת החלומות המבטיחה הולכת ומרקיבה על ראש שכניהם, בשמש ובגשם, ללא חלונות ללא טיפול ושימור, עד שחורף מר אחד התמוטטה חלק מרצפת דירתם המתפוררת לתוך הדירה שמתחת, לחרדתם וכעסם של השכנים, שהזדרזו לסתום את החור בתקרתם בקרשים ובניילונים ולפתוח בתביעות מולם ומול העירייה, שעמדה חסרת אונים מול הזוג הנחוש.

אור בקצה המנהרה
למזלם של השניים, הבינה משפחתם המורחבת כי הזוג נקלע במו עיקשותו למבוי סתום, שינסה את מותניה וחסכונותיה, התגייסה לסייע להם לרכוש דירה גדולה במודיעין ורק סכום לא גדול מדי חסר היה להשלמת הרכישה, שתגאל את המשפחה. הזדרזו בני הזוג ופנו אלי, כדי שאמכור את שאריות דירתם ביפו. שוב שיחק להם המזל ובתוך זמן קצר הגיע קונה רציני, שהיה מוכן לרכוש את שנותר מהדירה, על כל צרותיה, כמעט במלוא המחיר המבוקש. ישבו הצדדים ברוב טקס לחתום על חוזה המכירה, אלא שאז, כמו בסיפור העקרב והצפרדע המפורסם,  התגלה שאופי קשה עד בלתי אפשרי לשנות.

זכות התביעה
הפעם התעקשו המוכרים לשמור את זכות התביעה מול העירייה, מה שכמובן עלול היה לגרום לקונה לקשיים רבים בקבלת היתרי בנייה. עשר שנים חיכו ולא, הם לא יוותרו.
התעקשו בני הזוג, התעקשה גם עורכת דינם ולא עזרו ההסברים והתחנונים של שאר בני המשפחה.
ויתעקשו, ויתעקשו, ויתעקשו!
נפלה העסקה.
הלכו הקונים.
חזר החורף.
שוב נזלה התקרה.
כעסו השכנים.

Now you see it, now you don't
והנה, הפלא ופלא, לאחר זמן לא רב חלפתי ברחוב, הבטתי הצידה, ומה רואה אנוכי?
נמאס, לשכנים, נמאס לעירייה. הוצאו צווים, גולחו שרידי הקומה, נאטם גגם של השכנים ונעלמה הדירה.
אם כך הדירה לא נמכרה, ולא רק שאין כסף, אלא אין כבר דירה, ומשום שהזניחו אז אין גם פיצוי, אך נותרה, עד עצם היום - כמה טוב וכמה חכם - זכות התביעה.

(הסדרה מתפרסמת במוסף הנדל"ן של מגזין "דה מארקר" בימי שישי)