כשיצאתי ממסעדת עולי ציון החדשה של הבשלנית נטלי שחף, שפתח השף ניר צוק, שאלתי את עצמי: "מה אתה באמת מחפש כשאתה יוצא לבלות?", או בלשון אחרת: האם הבילוי שתה מחפש חייב להיות מסעדת שף ואוכל גורמה?
אם התשובה היא חיובית, לא אוכל להמליץ לך על "עולי ציון".
אם התשובה יותר מורכבת, אז השאר, קרא ואספר לך על המקום החדש, שנותן לך אינטרפרטציות של אוכל יפואי מוקפד בטריות שלו, כשרובו מבוצע מול עינך ולא רק, כי " עולי ציון" מציעה לך חוויה של גרוב סוחף חושים, אלכוהול משובח, אווירה יפואית חמימה ואוכל שמחבר את העולמות של יפו בטעמים של מטבח בולגרי- ערבי- רומני, או במילים אחרות - יפואי.
אם צלחת את ההקדמה ונשארת נקווה שתצלח את המשפט הבא: הייתי אורח המסעדה.
מסעדת עולי ציון לא מתיימרת להיות מסעדת שף.
אם בא לך מסעדת שף, יש לי כמה המלצות. אבל זו מסעדה שמגישה תבשילים מוצלחים יותר או מוצלחים פחות, במחיר שווה לכל כיס, שאומרים לי שהממוצע לבליין כמוני יכול לעמוד על 105 ₪.
אבל בכנות - העיקר כאן זה המוסיקה, האלכוהול, האוכל והאווירה.
במשפט אחד: "חוויה של מסעדה נשכחת מהר, החוויה של עולי ציון נשמרת יותר "
אז הבשלנית נטלי שחף וחברים יחד עם ניר צוק הזמינו אותנו לחוויה הזאת.
חומוס שלא אוהב לחם
על הכניסה, אחרי החיבוקים עם ניר ושאלות על המטבח של מאיר השמן, נפגשתי עם נטלי, שהכינה לי במו ידה את החומוס שאין שני לו במקוריות שלו.
"זה לא חומוס שאוהב לחם" אומר לי ניר והוא צודק. זה חומוס שאוהב איזה דרינק וכמה חברים, או עדיף חברות, שכיף לשבת איתן, לצחוק, ללגום ולהיות שמחים. ה-חציל של נטלי
אז חומוס מבקש דרינק והברמנית מוזגת לי לפי בקשתי אוזו.
כעת אפשר לשבת ולהתחיל את החגיגה. מוסיקה יפואית בעמדת הדי ג'יי - זאת אומרת ערבית, מרוקאית ומה שמעבר לים.
חתיכות מימין וחתיכות משמאל, מנה של שרימפס יפואי מגיעה עם רוטב מעגבניות טריות ומי יודע מה עוד.
אין כאן תפריט להעתיק, רק הטעם שלהם טעים. נדמה לי שאכלתי שתי צלחות...
חמוצים בטעם ביתי שנטלי הכינה יחד עם אוזו, זו חגיגה.
בטח ובטח שעלי גפן ממולאים זו שמחה אמיתית.
את החציל שורפים על גריל פחמים במטבח הפתוח. זה סבבה, אבל בלי לחץ, תשרפו אותו כמו שצריך שיהיה ריח שרוף ולא חציל קלוי. רוטב שום לחם שמכינים במקום ואז ממשיכים הלאה הברמנית ממלאה לי עוד כוס עם אוזו וקרח.
כיף לשבת עם חברים
המוסיקה והאלכוהול עושים את שלהם. שמח לך בלב, שמח לך בפנים וכולם שם מחייכים.
כיף גדול לשבת עם חברים.
סלט שומר גס עם עגבניות ואיזה מיונז או איולי משלימים טעמי האניס לאוזו שנגמר והגיע הזמן להשתדרג במשקה הבית: מיץ רימונים עם ערק.
בריאות אני אומר לכם, בריאות.
ניר טוחן בשר אומרים לי מהאונטר ריב. הכל נעשה מול העיניים שלך, טרי-טרי, ואני תופס שיחה קלה עם נטלי נסיכת המסיבה:
הקבבים נצלו על הפלנצ'ה, או הפלטה, רק מה מישהו לא שם שם גרגר של תבלינים וחבל.
תן לנו קבב כמו שצריך, שיהיה אגדה לעולי הרגל לציון, פן יגידו בעזה שביפו לא יודעים להכין קבב.
מעניין, כל השבוע אני מהרהר בסוגיה: לאן נעלם השישליק? היום הכל פרגיות ועל הבר הזה של ניר צוק היו הרבה פרגיות…
המקלובה מאוד מוצלחת לטעמי ואני מכין מקלובות מדופלם מאז הבית בעין חוד, אז בלסתי שתי צלחות עם משקה הרימונים וזה ירד טוב מאוד.
וכעת שוב להברקות של ניר צוק:
שווארמה של שייטל עם פיסטוק. לא חראם? תכין לנו סטייק דקה. אבל חייבים לעשות משהו שונה, משהו שמחבר עולמות לא בסטנדרט.
מנה מעניינת של דג בס, עם חומוס בתבשיל דגים (65 ₪).
חלק התלהבו, חלק פחות. לא נורא - הרעיון טוב, הביצוע אולי פחות. נראה אתכם מספקים מנות לכל כך הרבה אנשים בבת אחת ובלי שהכנתם שום דבר מראש.
הכל נעשה פה ועכשיו וזה כיף גדו,ל בכל ההרמוניה של המקום המדהים הזה, המוסיקה והאנשים.
ללכת בקו ישר?
אני מרגיש שאני חייב לבדוק אם אני יכול לכת בקו ישר. איך שהוא מצאתי את עצמי בקומה השנייה, מעל כולם, בדיוק מתי שניר חילק נקניקיות. חבל, זה היה יכול לכת טוב מאוד עם איזה דרינק נוסף.
הדר והבנות תופסות מצב רוח והשמחה גדולה, אז בבקשה - זו החוויה של המקום. ללכת למקום לא פלצני, של כיף, שאפשר לעשות מה בא בראש וליהנות.
מוס שוקולד מעולה כמעט סוגר את הערב . שוב הברקה - לא משהו של שמנת חמוצה על קדאיף מאטריות שרופות ומיץ רימונים עם גרגרים.
וותרו על זה, עשו טובה והביאו לי מלבי בפעם הבאה. זוהי יפו של הבולגרים, לא?
אספרסו כפול, ג'י פי אס והביתה בשמחה רבה, רבה מדי…
|
מאת: ששת
