"אין כמו יפו בלילות" אינו רק ציטוט משיר.
כיכר קדומים בשעת ערב, האירה את האבנים העתיקות והפכה את הבניינים הסמוכים לכמעט קסומים.

בתוך הכיכר, מסתתר מקום חדש "ממש מהניילון", פתוח רק שבועיים ומזמין את הבלוגרים להיות הראשונים להתנסות ולדווח.

 

יש שתי אפשרויות ישיבה- בפנים או בחוץ.

ברחבה החיצונית ישנם הרבה מקומות ישיבה, עם פנסי חימום ושמשיות לפי הצורך.

בגלל מזג האוויר הקר בשעה שהגענו, ישבנו בפנים, בבר הקטנטן שמאפשר ישיבה של מקסימום שבעה אנשים (או חבורה גדולה יותר בעמידה, כשממש רוצים לעשות שמח).

 

יין על הקיר
הקונספט – בר יין, עם מבחר של כשלושים סוגי יין, כשכל היינות והבירות הן ישראליות, וכמובן גם מבחר אלכוהולי של וודקה, ויסקי, ליקרים וכדומה.

בתפריט האלכוהול מחולקים היינות בקטגוריות מקוריות של "זן עם חוצפה" או "ים תיכוני"  עם תארים כמו ""ויונייה, הרי גליל 2010 – מצטיין בתמורה לכסף" או ""פטיט סירה ויתקין 2007 – יותר סגול מזה לא תקבלו".

השיטה - המחירים הם לפי בקבוק, אבל לקוח יכול לבוא ולבחור כל יין ולבקש שיפתחו אותו כדי לקבל כוס (מחיר הכוס הוא בערך רבע ממחיר הבקבוק). שמו של היין נרשם על הקיר, ולאורח הבא יש אפשרות לבחור מהיין הזה או עוד יין אחר, כך עד עשרה בקבוקים פתוחים. בקבוק שנגמר כמובן נמחק ובמקומו יש אופציה לפתיחת בקבוק אחר.

בצורה כזו אורח יכול להגיע כל ערב ובכל ערב להתנסות ביין אחר.

בתפריט היינות מצוין ליד כל יין מה מקורו – גליל, שומרון, הרי יהודה וכדומה.

 

אוכל יהודי עם טוויסט עכשווי
במקביל לתפריט היין יש גם אוכל, שהרי אי אפשר רק לשתות בלי לאכול משהו על יד.

השף הוא דן זוארץ, שף אוטודידקט עם עבר ב"סושי סמבה" וב"אוממי", שמכין מנות שהרעיון שלהן הוא "אוכל יהודי עם טוויסט עכשווי" מה שמוליד מנות תפריט כמו "גפילטע קראב" למשל.

 

אנחנו פתחנו את הערב עם כוס יין אדום מיקב בשן  (סידרת איתן), העשוי מענבים אורגניים.
יש לציין שהרבה מחומרי הגלם בג'אפו הם אורגניים (כמו הביצים למשל) והרבה תוצרת עצמית (החלות, הגבינות, הנקניקים).

 

קיבלנו את התפריטים לעיון ופה נתקלתי בבעיה – בגילי המופלג (אחרי ארבעים לא סופרים), שילוב של אותיות קטנות על רקע כהה, עם תאורה לא חזקה, לא השאיר לי שום סיכוי לראות משהו.
מזל שיש סלולרי שיכול להאיר וברמן מקסים שמצביע על השורה הנכונה.

 

מרק היום (ב- 29 ₪) – מרק שמשתנה כל יום.
אנחנו טעמנו את "מרק ארטישוק ותפוחי אדמה" – שהיה סמיך כנדרש, ו"מרק שפונדרה" עם חתיכות ירקות ובשר.
משני הטעמים העדפתי בגדול את הראשון בגלל סמיכותו והטעמים העדינים.

דג בתחמיץ – מוסר ים בכבישה קרה- 48 ₪.
מנה חמודה ועזת טעמים. הוזהרתי שיש כוסברה, לא הרגשתי. הולך טוב עם אלכוהול.

צלחת חלות וממרחים – 18 ₪ למנה הכי חמודה של הערב.
שתי חלות קטנות מתוקות תוצרת בית, עם ממרח גזר ולימון וממרח טחינה. מותק של מנה. אין כמו חלה טריה לנשנוש. (החלה הזו נוספה אחר כך גם למנות אחרות, ויש גם לחם דגנים למעוניינים).

 

כבד קצוץ וסלט ביצים מסורתי – ב- 30 ₪ בתפריט, המנה הפיבוריטית שלי מכל הערב.
כבד קלאסי, סלט ביצים קלאסי, ביחד עם החלות הביתיות, תענוג.
ליקלקתי את האצבעות ואת הקערית.

 

עגבניות בטחינה – 24 ₪. מנה פשוטה – עגבניות +טחינה = עגבניות בטחינה. (קצת נזכרתי בגששים עם ה"אשכולית בסוכר"...)

       

צלי אייטיס – מחווה לשנות השמונים, זכר למנה הפופולארית של החתונות בשנות השמונים (לצלילי קיילי מינו ברקע) – לשון עגל מבושלת ביין אדום, ריקוטה ביתית, בצלצלים מקורמלים ושום קונפי ב48 ₪.
אני אוהבת לשון, הלשון היתה רכה כנדרש אבל הייתי מפרידה אותה מהריקוטה (הטעימה לכשלעצמה וכאמור תוצרת בית).

 

ריזוטו שווארמה  - בשר טלה בבירה מקומית  על ריזוטו – 64 ₪ – אמרתי לעדי, מנהל המקום , שהשם "שווארמה " יוצר רושם של מזון עממי ופשוט יותר, וקצת עושה עוול למנה שמכילה בשר טלה ולא כבש כמקובל . גם התיבול הוא שונה ופחות "מוגזם" כמו שווארמה.

 

סלט ארטישוק יהודי – לבבות ארטישוק, ירקות שורש, לאבנה באפלו (תוצרת בית – סמיכה מאד) ווינגרט רימונים (46 ₪).
טוב, במנה שלנו "ירקות השורש" היו תפוחי אדמה והרבה שומר.
 אני לא מסוגלת לסבול טעם של אניס כך שהשומר, ביחד עם ארטישוק, שגם ככה הוא לא אחד הירקות האהובים עלי, יצרו מנה שהייתי מוותרת עליה. רק למי שאוהב.
מה שכן, הלאבנה היתה מצויינת. (בתמונה למעלה)

 

קרפלעך זנב שור ועוף  - על צלחת פרחונית כמו אצל סבתא פולניה (איפה מפיות הקרושה על הארונות והטלוויזיה?), רביולי ("יהודי" – כך במקור) – במילוי זנב שור ועוף עם ציר בקר וערמונים מעושנים.
מנה חורפית אמיתית, משביעה אבל לא מכבידה, עם בצק ששומר על אוויריות אבל עם נוכחות. (64 ₪)

 

מולים מוקפצים – בחמאה, עם עגבניות מיובשות, צלפים ולימון כבוש (36 ₪) – יותר ברמה של נשנוש, סוג של "פיצוחים" ליד אלכוהול.

 

ורניקס – גם כאן רביולי "יהודי"  במילוי תפוחי אדמה עם קצף אספרגוס וכמהין (58 ₪) – מנה נחמדה, לא כל כך הרגשתי את האספרגוס אבל מה יכול להיות רע בתפוחי אדמה וכמהין שגם הם זכו לבצק אוורירי והרבה חמאה?

 

שקשוקת פירות ים – ב- 62 ₪, מחבת רותחת (עם חלות ליד) של תבשיל פלפל צ'ומה ועגבניות בשלות בבישול ארוך עם שרימפס, קלמארי, מולים ושתי ביצים אורגניות.
לי זה היה חריף. אני מעדיפה להפריד שקשוקה מפירות ים. בלוגרים אחרים נהנו.

 

מנת עוגת שוקולד עשירה

שלב הקינוחים
כמובן שאי אפשר לסיים ערב בלי קינוחים.

הוגשה לנו "פסטיה במילוי תפוחים, פירות יבשים ותבלינים" (36 ₪) שמגיעה עם גלידה ווניל והיתה סוג של שטרודל קטן וחמוד.
לפי דרישתנו המנומסת והצנועה: "תביאו לנו שוקולד! אין דבר כזה קינוח בלי שוקולד!" הגיעה אלינו גם מנת עוגת שוקולד עשירה (ודי דחוסה), עם שכבת שוקולד עבה ומוצקה מעל, גם היא עם גלידת ווניל וגם היא ב- 36 ₪).

 

 

הכיכר והאורות הקסומים עדיין חיכו לנו כשיצאנו בסופו של הערב.

ותודה לעדי מנהל המקום ולשף החרוץ דן על האירוח והלבביות הרבה.

לפרטים על מסעדת JAPPO – לחצו כאן