זה משמח אותי בצורה מיוחדת להגיע למקומות קטנים. מקומות כאלו תמיד נותנים את התחושה שהיה למישהו חלום לפתוח מקום קטן והנה הוא התגשם. מישהי שחלמה על בצקים ופתחה פינה קטנה, מישהי שרצתה להעביר את הימים שלה במקום כזה, ואנחנו רק עוברים שם, טועמים והולכים.

תמיד זה מורגש מעט כמו חו"ל, כמו בסרטים, כמו בכפר, קצת כמו בבית. כזה בדיוק הוא המקום של נלי. 

הכול מוקפד, הכול יפה, עד לפרטים הקטנים, הקירות צבעוניים, צנצנות מסודרות על המדפים ואפשר אף להציץ פנימה למטבח דרך הדלת השקופה.

לפני הכול, המקום מרגיע. נלי מסתובבת שם עם נעליים שקטות במיוחד ומרחפת משולחן לשולחן, מהמטבח לוויטרינה, מלקוח ללקוח ומשום מה מצליחה עדיין להיות רגועה למרות שלא מניחים לה לרגע.

כשנכנסנו זו הייתה הוויטרינה הצבעונית שמשכה את תשומת לבי. מיד ניגשתי אליה, עוד לפני שאמרתי שלום, ושלפתי את האף קדימה. היו שם פשטידות צבעוניות, קציצות אפויות ומאודות, סלטים וטורטיות. וכמובן היו עוגות, עוגיות ושוקולד וגם פאי אגסים שחיכה רק לי.

בדרך לשם פחדתי שלא יהיה קפה ודמיינתי כל מיני מיצי עשבי חיטה, אבל היה קפה טעים, רותח ומצוין. הצלמת היקרה שלי שתמיד מבקשת חלב סויה וחצי מהפעמים מתאכזבת הייתה מרוצה אף היא.

המנות אצל נלי מורכבות מרכיבים טבעיים ואורגניים (ללא ריסוס, ללא חומר משמר). היא לא חובבת חומרים משמרים, צבעי מאכל וטיגון, וכך היא גם מבשלת. 

שנים היא עוסקת בסדנות בישול בריא (מהסוג הטעים) ועכשיו אפילו העוף שלה הוא ללא אנטיביוטיקה, הקמח הוא מלא ויש מנות עם שמן קוקוס לאלו שמחרימים חמאה.

למה לא הזמנתי מוזלי?