האינסטינקט הראשוני שלי להזמנה לערב בבית יין, גרם לי לענות תשובה שלילית.

מה לי וליין? אני לא מבינה ביין, ולא כל כך אוהבת יין. מי שארגן את הערב הזה, הבטיח לי שהולך להיות מעניין, וכך היה.

מיד בכניסה למקום מורגש הייחוד, מעבר לכך שהמקום נמצא בסמטאות יפו העתיקה, יש לו ניחוחות משל עצמו. נרות רבים ואור עמום מחמיאים לו מאוד. 

מיד בכניסה כובדנו ביינות אדומים ולבנים. מלצרית נחמדה שיצאה מדי מספר דקות עם ברוסקטות שונות ומרק כתומים קטנטן ונחמד.

הערב התחיל להיות מעניין כשעלינו למעלה לשולחן הגדול, שם הוא התחיל לגלות לנו את עולם היין. לקח לי הרבה זמן להבין מה באמת עושים במקום הזה ולשם מה הוא קיים.

מסתבר שנערכות שם סדנות לאוהבי היין ובכלל, בחלקן סדנות שמשלבות יין משובח עם אוכל משובח ממנו. למקום מגיעים 800 איש מדי חודש.

 

הסיפורים המקסימים של איש הענבים על היין יכולים לגרום לכל אחד להתעניין, גם למי שמעולם לא שתה יין. הוא שבר לנו מספר מיתוסים על יין, למשל, המיתוס המוכר ש"יין רק משתבח עם השנים". מסתבר שהמשפט הזה נכון רק ל 4% מסוגי היין בעולם, כש-96% מהם בתחילת דרכם הם צעירים מדי לשתייה, בשלב הבא שלהם הם נמצאים בשיאם, ולאחר מכן מתקלקלים, וזאת לאחר בערך שנתיים-שלוש.

האוכל המגרה שהגיע לשולחן גירה אותנו כל כך שכל מה שרצינו זה רק לאכול, אבל הוא פשוט אסר עלינו. היינן הוציא מהמקרר היוקרתי יין יקר מאוד ומזג לכוסותינו, למרות שפזלנו ללא הפסקה לצלחות הענקיות שמונחות על השולחן, הוא ביקש מאיתנו להמתין בסבלנות וכך קיבלנו הוראות מאיש הענבים:

מחזיקים את כוס היין, מריחים, לוגמים לגימה קטנה ובולעים.

מחכים, מערבלים את היין בכוס ומריחים, לוגמים, וכן הלאה.

מה שקרה כאן בעצם, הטעם של היין וריחו השתנו מלגימה ללגימה.

מה שהיה מקסים, שבין לגימת יין לבין ביס באוכל, למדנו כיצד לשטוף את הטעם בפה בלגימת היין, כדי שהביס הבא שלנו יהיה כאילו הביס הראשון.

"עכשיו את הולכת?"

אני די חוטאת לו כאן, זה היה פשוט מקסים. הוא פשוט יודע הכול על יין. הכי הדהים אותנו שהוא לימד אותנו לזהות היכן היין גדל, בארץ חמה / קרה, באיזו חבית הוא גדל, כמה זמן וכו'. יש תורה שלמה, אך ממש לא מסובכת.

וכן, למרות שאני לא אוהבת יין, היה לי מאוווווווד מעניין, ואפילו טעים. האוכל היה מעולה. תאנים במילוי בשר, סלט פקאנים ממותקים עם פטריות טריות, גלילי אנטריקוט ממולאים וקבב על מקל קינמון. אכן, אוכל משובח.

לאחר שספגתי הרבה מאוד יין ואוכל, נזכרתי שבן זוגי ממתין לי בבית, לפני שהוא הולך למשחק הכדורסל הקבוע שלו בימי ראשון, כך שמיד הודעתי למארגנת האירוע שאני חייבת ללכת, ואז היא אמרה לי: "עכשיו את הולכת? את לא מחכה? עוד מעט יוצאים קינוחים מדהימים".

וכך עמדתי לי, נקרעת בין הבטחה של קינוחים מדהימים לבין הכדורסל של בן זוגי, ואני מודה, עזבתי את המקום בעצב רב. 

מיד כשהגעתי הביתה, סיפרתי על המקום לבן זוגי, והמלצתי לו לבקר במקום, וכן, הפעם אני מצטרפת אליו, אפילו שעיקר הערב זה יין.