מי לא מכיר מה זה טאפאס, שירים את היד. נכון אין כאלה. היום כל ציוני כבר יודעה שטאפאס היא מנה קטנה של אוכל, נשנוש ליד השתייה בבר או ארוחת טעימות שמגיעה בצלוחיות קטנטנות. אז זהו שלא.

 

טאפאס הוא לא רק הגודל של הצלחת, טאפאס הוא צבעוניות של סלט עגבניות שרי עם חתיכות גבינה ופרוסות חמות של חמון מעושן, טאפאס הוא סימפוניית מרקמים של שרימפס מוקפצים בשמן זית ועלי ארטישוק מטוגנים מעל חתיכת בגט שחומה, טאפאס הוא טעמה המרתק של קטלוניה עם פטריות היער המדהימות, פירות הים הטריים והמון שמחה ופשטות, שמוגשים בתוך לא מעט שמן זית או עטוף במיונז טעים.

 

כשהסתובבתי לפני שנה בברצלונה, בין הטאפאס ברים הרבים והזמנתי אוכל מתוך ניחוש, או בגלל שזיהיתי את שמו של אחד המרכיבים, נפעמתי מהקסם הצבעוני והטעים הזה ומאז אני מחפשת את אותה עוצמת חוויה בין הטאפאס ברים התל אביביים שצצו פה בעת המשבר הכלכלי האחרון, מתוך הצורך להוזיל את עלות היציאה של הבליינים שכיסם התרושש קלות בגלל ענייני הבורסה. לפניכם סיכום ממצאיי.

 

גיליתי כי ישנן בתל אביב מסעדות בהן אפשר להזמין מנות מוקטנות של כל התפריט וזה משום מה נקרא טאפאס ויש גם טאפאס ברים עם רשימות המתנה והגבלת זמן שהייה – רעיון שלא רק בעיניי יראה מנוגד לחלוטין לכל מה שטאפאס בר אמור להיות. 
נתקלתי בטאפאס ברים שמגישים מנות מזעריות מדי אפילו בשביל להיקרא טאפאס, שמורכבות ממאכלים כמו חומוס, שאיך שלא תסתכלו עליו, לא קשור בכלל לספרד קטלוניה או ברצלונה, ומצאתי גם את "ויקי קריסטינה". האחרון הוא הטאפאס בר שהביא את הגאולה אל נפשי התרה אחר שיחזור מוצלח עבור אותה חוויה קולינארית של ברצלונה.

 

יום שישי, השעה 20:30, מתחם התחנה. תסריט אימה ידוע מראש לזוג שהגיע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון, כדי לסעוד את ארוחת הערב מחוץ לבית. להקות של משפחות, סירנות בדמותם של ילדים אחוזי דיבוק שצורחים ללא סיבה או מטרה, ים של תיירים ישראליים שבאו לבלות את ערב יום שישי בעיר הגדולה.

 

פילסנו את דרכנו בתוך ההמון המבלה במתחם התחנה, לעבר חלקה הפנימי של האטרקציה החדשה של העיר, שם בתוך הנישה המוסתרת על ידי הבניינים, מתחת לעץ עצום כמו זה שהיה ביתם של החתולים הכחולים בסרט avatar, מצאנו את ויקי ומולה את קריסטינה, טאפס בר המחולק לשני אזורי בילוי שונים באווירה, במטרה ובכלל.

 

הקריסטינה התוססת בנויה כולה מברים ארוכים בצורות מעוגלות ובקווים זורמים המצופים בפסיפס לבן ומדיפים את ניחוח הגאודי של ברצלונה. 

ויקי הסולידית והשקטה יותר מציעה שולחנות אינטימיים ואווירה יותר רגועה, ממוקמת בדיוק ממול וצופה מגובה שלוותה על הצעירים העליזים המשתעשעים להם עם קריסטינה.

בשתיהן התפריטים זהים וכתובים באותיות עבריות אמנם, אבל בשפה לגמרי ספרדית וסקסית שמתגלגלת על הלשון של הברמן המיומן. אנחנו הצבענו על כמה מנות, הברמן ביטא את שמן בקול רם ובטקסיות מעניינת, ויצאנו לדרך.

 

נשנשנו לחם שהתחזה לבגטים קריספיים חצויים לשניים עם רוטב סלסה עוקצני, בזכות כמות נדיבה של שום – בדיוק כמו בברצלונה –  וסלט תפוחי אדמה עם חזרת, בצל ירוק וסלמון בעישון ביתי, שעלה 28 שקלים והיה טעים להפליא בתור סלט תפוחי אדמה, אבל החזרת והסלמון הוטמעו בתוכו כל כך טוב שלא הצלחתי לאתר את טעמם.

שמחנו מאוד למראה הסלט הקר של ראשי קלמרי ושרימפס עם חומץ שרי, שמן זית ויין לבן שעלה 28 שקלים אף הוא והונח על פרוסה דקה של תפוח אדמה צרוב. מנה קיצית קלילה ורעננה עם כמות אדירה של שמן זית, טעים בדיוק כמו שטעמתי בברצלונה.

 

אחרי זה ניסינו את פילה מוסר צרוב על הפלנצ'ה שהוגש על תבשיל תרד, גרגרי חומוס ועגבניות ועלה 44 שקלים. מנה לא קטנה של דג כל כך נימוח, שלא היה צורך ללעוס, חומוס שהיה בדיוק במידת העשייה הנכונה ותרד, טוב תרד מעולם לא הרס דבר.

ספריבס ברוטב פיקנטי של הדרים וסילאן שעלה 38 שקלים, היו חמימים, רכים, שומניים ומתקתקים, אבל לא פיקנטיים, וטוב שכך.

"לומון קון סאבויה" (השם הכי קצר בתפריט ועל כן הוא מובא כאן בפניכם במקורו) או במילים אחרות, נתחי סנטה ברוטב פורט וציר בקר שעלו 41 שקלים, היו אמנם עטופים ברוטב נחמד, אבל קצת עשויים מדי לטעמו של הקרניבור הגזעי שסעד עמי.

 

לא אנשי קינוחים אנו, אבל אוהבי קרמים. לכן, התפתינו לטעום את "קרמה קטלנה" שהוא אחיו הקפוא של הקרם ברולה שמגיע מעוטר בבננות - קינוח נהדר שמאוד מתאים לסיים איתו את הארוחה הקלילה הזאת. 

"רוזטה", שהיא גלידת שקדים עם שקדים מקורמלים ורוטב שרי הייתה מצוינת אף היא, גם בזכות הטעם השקדי העדין וגם בזכות המרקם השמנתי. כל אחד מהקינוחים עלה 21 שקלים ושניהם יחד מילאו אותנו במתיקות מקסימה כזאת שרצינו עוד.

 

לפי צו האופנה העדכני יש ב"ויקי קריסטינה" גם מעדנייה שמציעה שלל של צנצנות עם מטעמים בעלי אופי ספרדי, גבינות ספרדיות ונקניקים, אבל זה כמובן לא העיקר. 

הטאפאס בר הזה הוא בדיוק מה שהיה חסר לנו, כי הוא הטאפאס בר העברי האמיתי הראשון. זהו בר עם אווירה קלילה וצעירה, שירות נדיר בטיבו וברמנים שלא שוכחים לחייך.

 

באשר לאוכל, אז יש ב"ויקי קריסטינה" טאפאסים אמיתיים שמגיעים בגדלים הגונים בלי יומרנות יתר שבאמת מזכירים את מה שמוצאים בשפע בברצלונה. 

שימו לב, הסגנון המוזיקלי, איזה כיף, חורג מגבולות הפסקול של "בואנה ויסטה סושיאל קלאב". את העץ האדיר שסביבו ממוקם הבר, אתם חייבים לראות כדי להאמין בקיומו!

 

לפרטים על מסעדת "ויקי כריסטינה" - לחץ כאן