תמיד אהבתי יין.
השילוב של נוזל בצבע בורדו מרהיב, טעם ייחודי ועשיר גוונים ומצב רוח חייכני המגיע ארוז בבקבוק בגזרה נשית מתעגלת, הוא חבילה מנצחת, עוד מימי התנ"ך.
עם זאת, אני מודעת להשפעת היין על שיקול דעתי והנטייה שיש לי לאבד את קור רוחי וצלילות מחשבתי הידועים ברבים כבר לאחר שתים שלוש כוסות, ולכן החניתי את מכונית הספורט היוקרתית שלי בסמוך לביתו של יהושפט, אשר התנדב ללוות אותי עם מצלמתו המשוכללת במשימת הסיקור, ומשם הלכנו ברגל לבית איש הענבים ביפו העתיקה.

 

מזג האוויר היה נורא. החורף פתאום נזכר שבכלל לא היה פה ובא בפול גז לבקר.

הדרכים היו משובשות עד הרפתקניות עקב עבודות הפיתוח המפורסמות של עיריית תל אביב, וכמעט ומעדתי על גבי העקבים הדקיקים שלרגלי, אלא שלמזלי יהושפט מיהר לשלוח יד חסונה ותמך בי באדיבות.
גשם ירד, רוח חזקה השתוללה סביב, ואחרי כמה צעדים הפכה מכת רוח אלימה את מטרייתו של יהושפט לאסופת מוטות ברזל מעוקמים בתוך בד רטוב, מה שלא הותיר לנו ברירה אלא להצטופף יחדיו מתחת למטריה שנותרה בידי, ואני חייבת לציין שלא רק שלא סבלתי מכך שיהושפט נאלץ להיצמד אלי לאורך כל הדרך, אלא אף חשתי מין ריגוש נעים ומפתיע.
הרי מעולם לא חשבתי עליו מעבר לחבר מערכת, קולגה לעבודה.
מצד שני, בכל זאת מדובר בגבר נאה במיוחד, גבוה מאד, שרמנטי, מריח טוב...

אקצר ואומר שהגענו לבית איש הענבים יבשים במידה ומחויכים בהחלט.

למי שלא מכיר את בית איש הענבים אספר שמדובר במבנה קשתות עתיק מאד, בן כשמונה מאות שנה, בסגנון צלבני אותנטי.
השילוב של מזג האוויר הסוער והמבנה העתיק, גרמו לי להפליג בדמיוני ולמצב אותנו בתקופה עתיקה יותר, כמה מאות שנים לאחור, אני לבושה בבגדי ימים עברו, רבי עיטורים ורושם, כיאה לאשה במעמדי, מלווה באביר שפגש בי בדרך הסוערת, נכנסת בצעד בוטח לבית מרזח על אם הדרך, לתפוס מחסה מהסופה שבחוץ.

הפקדנו את המעילים במבואת הכניסה והוזמנו כלאחר כבוד לאולם הגדול.
בסמוך לכניסה עמד דוכן לטעימות שמפניה.
בדיעבד למדתי מאורחי המקום כי נהוג להתחיל את אירוע הטעימות בשמפניה, ממשיכים ביין לבן ורק בסוף טועמים את היין האדום, היות והוא עמוק ודומיננטי הרבה יותר.

בעומק האולם היה דוכן היינות הצרפתים ומצדו השני של האולם שולחן גדול ועליו מבחר נישנושים – ירקות חתוכים וגבינות, צהובה וקממבר, לנטרול השפעת האלכוהול.
למעלה, במפלס העליון, הוגשו יינות איטלקיים ומעט יין אוסטרי.

אני, כדרכי, ניגשתי ברצינות לעניין שלמענו הטרחתי עצמי עד לכאן..
פצחתי בשמפניה אוסטרלית שבעבעה לתוכי בחדווה רבה, אך אגלה לכם ששמפניה לא ממש עושה לי את זה.
אני אישה של יין, וכשאני אומרת יין, כמעט תמיד אתכוון ליין אדום.
שתיתי כוס אחת של יין לבן, למען הפרוטוקול, שהיה בסדר גמור בתור משחק מקדים.

הקהל סביבי היה ברובו אנשים לא ממש צעירים, ואחוז הגברים בקהל היה גבוה בהרבה מחלקם היחסי באוכלוסיה, בעיקר בהתחלה.
עם חלוף הזמן הגיעו יותר זוגות וצעירים.
להבדיל מהצעירים (יחסית) שהעבירו את זמנם במבטים עורגים וחיכוכי גוף בגוף, הרי ניכר היה במבוגרים באו כי לדבר ביזנס, לטעום יין ברצינות.
חלקם, שניכר היה שלא מעט יין כבר חלף בקיבותיהם, זכו בפי לכינוי - "המקצוענים".
הם באמת שלטו בחומר, נהנו להפגין את הידע שלהם בפני אחרים וניהלו ויכוחים סוערים בהתלהבות רבה.

 

יהושפט גילה צלם נוסף בקהל, והשניים פתחו בשיחה נרגשת על מצלמות ועדשות, החליפו ציוד לניסיון ביניהם ושקעו בעולם מהפרטי.
אתם יודעים איך שגברים נכנסים לעולם הצעצועים שלהם, ולא משנה אם מדובר בבבני חמש או חמישים.
אין עם מי לדבר.
אני אינני מהמתעקשות. הבנתי שייקח קצת זמן עד שיהושפט יחזור להלך לצידי, והמשכתי בתחקיר היין שלי.

תוך שימוש בקסמיי הנשיים יצרתי קשר עם קבוצה מזן המקצוענים, שהתגלתה כמקור לא אכזב ליידע ועניין.
להבדיל מיהושפט, שמרגע הכניסה פשוט עמד בתור שוב ושוב, הסתפק ביין שהמוזג החזיק באותו הרגע ביד ועבד בעיקר על הספקים גבוהים, בלי לרדת לדקויות האיכות, הרי שהמקצוענים היו קלאסה בפני עצמה.
עפעפתי מעט בריסיי הארוכים והשמטתי ממחטה רקומה. מיד זינקו שלושה גברים בגיל העמידה והתכתשו ביניהם על הרצפה בניסיון להיות אלו שישיבו את האבידה.
הודיתי בחיוך קל לזוכה המאושר אשר עמד נרגש ומתנשף, חולצתו מוכתמת ביין שניתז עליו בזמן המאבק.
השיחות סביבי תפסו תאוצה.
בין אוהדי היין הצרפתי, לבין האיטלקים שבחבורה, התעורר ויכוח שוצף שגרם לעוד כמה להתאסף ולפתוח בהמולה גדולה.
"האיטלקי יכול להיות איכותי ביותר אך לא מרגש" זעק אחד הפרנקופילים.
"ריבונו של עולם, איך אפשר להשוות את הצרפתי ה'מרגש' ליין מסוג המרונה, הנעשה מייבוש צימוקים באזור וונטו?" התפוצץ מולו האיטלקי.

במקביל התנהלו שיחות גם לגבי שאר היינות, ללא קשר לדת, גזע ולאום.
אחד המקצוענים הכבדים החזיק את כוס היין ברגלה הארוכה – כדי לא לחמם חלילה את היין מעבר ל- 16 מעלות צלזיוס המומלצות, ערבב את הכוס בתנועה סיבובית להעלאת הארומה, רחרח במופגן מעל הכוס, הביט היטב בצבע ועומק היין, ורק אז – אם הייתי יין הוא כבר היה חוטף ממני סטירה מזמן – לגם טעימה קטנה, גלגל אותה על לשונו ושומו שמיים! שפך את שארית הכוס למיכל שאריות –  יין של 400 ₪ בקבוק, יש לו מזל שאין בינינו שום קשר בעבר או לעתיד.

חוות דעתו היתה מורכבת, מטבע הדברים, לאחר טקס שכזה.
"הציון הוויזואלי שלו הוא 10, אבל העומק בקושי 8" המהם בכובד ראש "אם כבר לשלם 400 ₪ על יין שאטו קורדיאן  אזי עדיף על ארמיטאג'"

 

אפרופו כובד ראש, ראשי אכן הפך כבד עלי מעט.
שמתי לב שלא מעט מהאורחים מועדים במדרגות, מחייכים בקול רם ובכלל, מרגישים משוחררים מאד.
יהושפט קיפץ בקהל ולא הפסיק לשתות ביד אחת ולצלם בשנייה.
המרחק לשולחן הגבינות הרגיש כהולך ומתארך מכוס לכוס.

מנהל המקום הגיע למפלס העליון, נושא בחרדת קודש את בקבוק הבלק לייבל האיטלקי, מוקף בטועמים נרגשים.
טעמתי. לא רע.
האמת שבשלב זה אני כבר קצת התעייפתי.
קרצתי ליהושפט, שחילץ אותי בזריזות מהחבורה שהקיפה אותי, התעטפנו במעילים ויצאנו שוב אל החורף שבחוץ.

אודה ואתוודה: אירוע טעימות היין "מסביב לעולם – החברה הסקוטית" היה חוויה נעימה ביותר, מקיפת חושים ומרחיב דעת.
המלצות לשיפור: הייתי מציעה להשמיע ברקע מוזיקה קלאסית – אופרה איטלקית, קונצרט של מוצרט או באך, משהו עם סטייל וחום שיוכל להעלות את מגע הקסם של היין לגבהים חדשים, כדי לפייס גם את חוש השמיעה המעודן.