בתערוכה קבוצתית רבת משתתפים, יתאפשר לאמנים ליטול חלק בניסוי אמנותי המבטל לחלוטין את תפקיד האוצר.

את תהליך הצבת התערוכה הקשורה בהיעדרות- המלווה בדרך כלל בחזון, תמה, בחירה, ניסוח ותלייה- ייקחו האמנים על עצמם.

 

במשך תשע שנים זומנתי אל עולמם של אמנים, עולם עתיר צבע, רגש, בהלה, התעלות, מחשבה ודמיון. נשאבתי. נפעמתי שקו, כתם, צורה ודימוי מייצרים באחת היגד לאלף מילים.
האמנים העמידו בפני בחירות, החלטות, תכנונים וניסוחים שפארו את עולמי, הרחיבו את גבולות שמחתי ואת מורכבותו ועדינותו של היומיום. היוו פס-קול לחיי. בלי שים לב, שכחתי לנסח את המשפטים הראשונים של כל סיפור קטן שפגשתי- הרגל פיסיולוגי שמלווה אותי מגיל שש. התגעגעתי למילים ולצורתן, לחיפוש ולדקדוק, לדמויות ולמעשיה. ללכתוב.

אני רוצה להשתמש בהיעדרותי הזמנית  והתרחקותי הגיאוגרפית על מנת ליצור תערוכה המפרקת את יחסי הקרבה בין אמנים לאוצרים. עשייתם האמנותית תגדיל את מרחב מחייתה ותפלוש למעוזי הבחירה, העריכה, הניסוח והתליה של האוצרת הנעלמת.
חישוב המסלול החדש יאלץ אותנו להתאפק ולבלום את הסקרנות הקשורה בנפשו של האחר ולהתרכז בעשיה בדידית, המנוטרלת מדיאלוג מפרה, הכוונה ועצות.

התערוכה תיכף אשוב עוסקת בתלות והשלה, היעדרות ושיבה. זהו ניסיון שתוצאותיו אינן ידועות אבל מבטיחות מחשבות, רגשות ומסע אל נבכי הנפש והקירות של "צדיק"- הגלריה לאמנות האפשר.