התערוכה צמחה בעקבות מעבר מגוריו של פיליפ בולקיה משכונה הומוגנית ומטופחת בצפון תל אביב לשכונת עג'מי המעורבת ביפו .

 

המעבר הגיאוגרפי-אורבני יצר מפגש אנושי אינטנסיבי ופתח בתודעתו של בולקיה מרחב שוטטות דמיוני, שבו יפו מתחברת לעיר הולדתו הטוניסאית לה קראם, הסמוכה לעיר הנמל של טוניס לה-גולט. 

הוא מצא עצמו נע בין זהויות שונות, בין ילדותו המוקדמת בטוניס לבין שנותיו בפריז כמהגר צפון אפריקאי, בין היותו דובר צרפתית שהערבית מהדהדת בתוכה, לבין העברית שרכש כעולה חדש ישראלי, בין לימודיו בבצלאל על ברכי האסתטיקה המערבית והיותו מעצב מצליח השולט ברזי העולם הגלובלי ומותגיו, לבין מנהגו לבקר בשווקי אפריקה השחורה ולצלול למעמקי העולם השלישי.

 

בולקיה מצלם את שכניו החדשים ובעקבות הצילומים הוא מצייר את היורדים אל הים, את היושבים בפתח הבית, את המשוטטים ברחוב, את הממתינים באפס מעשה, את הילדים ואת הכלבים חסרי השם... הוא רושם באמצעות עיפרון, סכין חיתוך וחלודה - טכניקה ייחודית שפיתח בשנתיים האחרונות, שבה הרישום הופך לחתך והחלודה הלחה מייצרת פטינה של צבע וזמן.

אוצרת: טלי תמיר.