בסיפור "איה פלוטו" ילדים מצטרפים אל פלוטו, הכלבלב שקרא את החבל והחליט לצאת להרפתקה. 
יחד איתו הם פוגשים בנרקיס, בפרפר, בסוס ובפרה. נהנים מהציורים ומהחרוזים, ובחלוף השנים - מקריאים לילדיהם קלאסיקה נפלאה זו, שהזמן לא הוריד דבר מקסמה.

 
לדמיון תפקיד מכריע בהתפתחות נפש האדם. היכולת לדמיין היא זו המייחדת אותנו כבני אדם. 
נראה כי הופעתו לראשונה של הדמיון, קשורה בתסכול שהילדים חווים, כאשר מאוויהם אינם מתמלאים באופן מיידי. 

עבור תינוק הצרכים הם פשוטים וברורים. או שהם מתמלאים מיד או שהם נשכחים. 
אך ככל שהילדים גדלים, הדבר משתנה. רצונותיהם ושאיפותיהם הופכים למורכבים יותר ופחות ניתנים לסיפוק מיידי. 
למשל, הם עשויים לרצות למזוג את התה, כמו שהמבוגרים עושים, ויהפכו לכועסים ומתוסכלים כאשר מטעמי בטיחות הם אינם מורשים לעשות כן. 

משחק הדמיון מתפתח בפער הזה בין צורכיהם לבין סיפוק צורכיהם. 
במקום במציאות הם יכולים לספק את צרכיהם בעולם הדמיון. כך הם יכולים להעמיד פנים שהם מוזגים את התה ומציעים אותו להוריהם. 
עולם הדמיון שהילדים יוצרים, מאפשר להם לממש בדמיונם את הדברים שהם אינם יכולים לממש בעולם המציאות. כך, דרך משחקי הדמיון, משככים הילדים את המתחים של חיי היומיום. 
עצמים עשויים לתמוך בתהליך הדמיוני כ"עצמים חלופיים". לעצמים אלו כבר אין את המשמעות שיש להם בעולם האמיתי, אלא הם משמשים כדי לייצג את העצם החסר. 
לדוגמא, ילדים עשויים להשתמש באבנים כדי לייצג כסף במשחק במוכר וקונה.

 

המשחק הדרמטי מאפשר לשחק מישהו אחר או משהו שאני לא נותן לו ביטוי ביומיום ולכן חשיבותו רבה כי הוא מאפשר ביטוי עצמי ושחרור.

 

משנתם הראשונה מחקים ילדים את האנשים שסביבם ומנטיה זו צומחים משחקי חיקוי ודמיון. 
משחק חיקוי מתאפיין בכך שרואים ילדים המעתיקים או מחקים אחרים. 
בתחילה הדבר יתרחש בעקבות חויה לדוגמא - תינוקות יעתיקו את הבעות הפנים של המטפלים בהם. מאוחר יותר הדבר יהיה כרוך בשחזור של ארוע, לאחר שהתרחש, לדוגמא - ילד שמשתמש בתנועות של שינה, במהלך משחק עם בובה. 

ככל שהם גדלים יכולתם לדמיין משפיעה על טבע משחקם. 
משחק הקוקו, שבו המבוגר מסתיר את פניו מאחורי ידיו ואז מסיר אותן ומופיע מחדש, מעודד את הילד לדמיין את מה שלא קיים. 
משחקי דמיון כרוכים בהמצאת פעולות, שמקורן בחשיבה פנימית. הילדים אינם פשוט מעתיקים את מה שראו, אלא מוסיפים רעיונות משל עצמם. 
משחק המבוסס על יחסי תפקיד הופך ליותר ויותר מורכב, ככל שהילד מתפתח ואז הסיפור שיוצר, כולל יותר דמויות ומצבים. 
תפקידה של הפנטזיה מתרחב, ככל שהילדים מתפתחים והתרחישים שהם יוצרים אינם מוגבלים עוד לחויותיהם האישיות בעולם, אלא כוללים גם דמויות וארועים מסיפורים ומהטלוזיה.

 

אם כך, חשוב שהמבוגרים יעודדו את משחקי הדמיון. 
המבוגר יכול להציע פעולות לילדים, לחבר יחד עמם רצף של פעולות, לתמוך בילדים הנכנסים למשחק ולעודד אחרים להצטרף, לסייע לילדים לעבור מפעולה אחת לשניה כדי לפתח סיפור, לעודד ילדים שמסרבים לקחת חלק בפעילות, לסייע לילדים הבוגרים יותר להציג סיפור וכן ליצור סביבה שמעודדת מגוון רחב של תפקידים ורעיונות.

 

לעיתים משחקי הדמיון אינם זוכים לעידוד, מכיוון שהם נתפסים כבריחה מהתמודדות עם העולם האמיתי וכמחזקים דימויים סטריוטיפיים כגון: משחקים בגיבורי על כפאואר ריינג'רס, או בנסיכות, אך בעצם חשיבות המשחק בדמיון היא רבה, מכיוון שמאפשרת לילד להתמודד טוב יותר עם עולמו.

 

כתבו: לימור אביגד-שפיץ וגליה רבינוביץ,

 צוות מרכז "הורים ילדים" של השירות הפסיכולוגי של אוניברסיטת ת"א ביפו. רח' עירית 17, 
טל: 03-5089939. מייל: horim@post.tau.ac.il