הנה עשו סרט על השכונה ועכשיו הוא בדרך לאוסקר.

חלק מהאנשים כאן טוען שהוא אינו משקף נכונה את השכונה. לצד האלימות יש כאן חיים של אנשים פשוטים קשי יום, משפחות על ילדיהן, הולכים לבית הספר, חוזרים מהעבודה, יושבים בנרגילה או בבית קפה אחר, קונים לחם במאפייה, ומדי פעם יש חפלה לרגל יומולדת או חתונה.

כפר קטן על הים.

התמונה הזאת מתנפצת בסרט, ועוד יותר כאשר חברה ילידת המקום, מספרת לי שמופעי האימה של רצח ברחובות היו חלק רגיל מתפאורת ילדותה.

פתאום באמצע היום מציבים שלט: חפירה ארכיאולוגית.

הרחוב הראשי נסגר עד להודעה החדשה.

עד שימצאו פה שריד מתקופה קדומה שיוכיח שוב כי פעם היו פה ערבים, יהודים ונוצרים, השאלה היא מי השאיר אחריו יותר חפצים. למי יש יותר? מי שייך לכאן יותר? מי הבעלים האמיתי של המרחב?

בינתיים, כולנו נדחקים כאן בפקקים בשל רחובות חסומים המקשים על חיי היומיום.

כולנו, ערבים, יהודים ונוצרים שכל מה שהם רוצים זה להמשיך בשגרת החיים.

לראות שקיעה ולמות

לקראת שקיעה יוצאת השכונה אל הפארק.

בתיה הנמוכים של יפו נצבעים באדום וסהר לבן (הילאל) מופיע ממזרח.

אני יושבת על הגבעה הירוקה ונושמת אוויר של שקיעה.

הכלבות משחקות להן בדשא ומדי פעם מוצאות חבר למשחק.

כדור כתום יורד אל המים.

איזו שלווה עטופה בים.

פיסות קרמיקה מצוירות, שברי כדים, ברזלים ויציקות בטון. הים בלע הכול.

הפארק היפה נבנה על חורבותיה של יפו. בתים שלמים שנהרסו שוקעים במצולות.

הכול מתנקז בנקודת הירידה אל החוף. מזבלה קטנה בכניסה אל הים.

כמה זמן עד שינקו את זה ונוכל לשחות כאן בבטחה? לא ידוע.

מישהו מחברת הניקיון של הפארק מרים גבותיו במבטו אליי, זה יישאר ככה עוד הרבה זמן, חבל לכלות ימינו בצפייה.

ג'ואן חוזרת משנורקל בים. "שחינו לכל אורך הטיילת", היא אומרת. "לא תאמיני מה ראינו בכניסה לים, קירות בתים, חלקי חרסינה שהיו פעם מקלחות, כיסאות, פסיפסים, עיר שלמה".

חיים שלמים.

הים בלע הכול.

 

מיה ואני הולכות ברחוב אבו סנה לכיוון גינת צדף.

הבתים ברחוב הולכים ומשתנים. מתוך חדר אחד יוצאת משפחה לנשום אוויר במרפסות הדהויות בחזית הבית, לשתות תה עם מרמייה (מרווה), חלונות ארעיים, הכול נמוך והבטון חשוף. בתים שקשה למתוח קו גבול המפריד בין הפנים לחוץ.

קבוצת חתולים בפינת הרחוב מזניקה את האינסטינקט החייתי של מיה והיא מושכת אותי בחוזקה קדימה. הבתים הופכים לגבוהים ומסוגרים, עיצוב אדריכלי מושקע המבקש לחקות את הפשטות היפואית ומרפסות המשקיפות לים.

השלט מתחלף לרחוב אבן סיני.