על קפה 'יאפא' ויפו בין הערביים

בשבוע שעבר הוזמנתי למפגש מעניין, שכותרתו "יפו בין הערביים-לאומיות מזדקנת ביפו", ב'קפה יאפא' הוותיק.
בעל בית הקפה מסביר הפנים דאג לנו כל הערב לכל מבוקשנו, ואף הסביר שבית הקפה מייצג ברמה הפוליטית חברתית את היוזמה העסקית הראשונה של אנשים שהחליטו גם להסתכל על ה'פן הכלכלי' והרווח במישור העסקי, וגם לייצג אלטרנטיבה פוליטית.

המפגש התבסס על ספרם של ד"ר דניאל מונטרסקו ופרופ' חיים חזן 'עיר בין ערביים'.
והנחה אותו המשפטן ד"ר מוסא אבו-רמדאן, מומחה למשפט מוסלמי ומרצה במכללת כרמל. דודתו סובחיה השתתפה בפרויקט המחקר.

ד"ר דניאל מונטרסקו - הוא מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, באוניברסיטה של מרכז אירופה. בין תחומי המחקר שלו – אנתרופולוגיה עירונית, לימודי לאומיות, החברה הישראלית והפלשתינאית וערים מעורבות.
פרופ' חיים חזן - פרופסור מן המניין בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב עוסק בחקר הזִקנה כתופעה חברתית, בתיאוריה אנתרופולוגית ובתפיסות של זמן ומקום בתרבות הישראלית. מנחה הערב ד"ר מוסא אבו-רמדאן סיפר שהוא וד"ר דניאל מונטרסקו הם למעשה חברי ילדות .המעניין לדעתו של אבו-רמדאן הוא לקרוא בספר על דמויות מוכרות (כמו דודה סובחייה) ולגלותן מזווית שונה.

מוסא מעלה את הנקודה החשובה בספר: לבדוק כיצד אנו בונים את הגישור בין הערבים ליהודים.
הספר מספק לנו חרך שונה ומורכב אל תוך נשמתה של העיר המעורבת. אבל יפו אינה מרכז הספר, היא רק ’נמל עגינה מחשבתי’ ופתח להבנה עמוקה יותר לגבי הרלוונטיות של שיח הלאומיות בימינו.

דמדומים, אפילה ושקיעה
באמצעות 10 סיפורי חיים של יפואים בגיל הזקנה, חיים חזן ודניאל מונטרסקו מראים לנו כיצד תכתיבי הלאומיות מאותגרים על ידי פרקטיקות של חיי היום יום. כלומר, זהויות של מגדר וזיקנה מקבלות בסיפורי הזקנים קדימות על פני הזהות הלאומית.

המסקנה הזו, קוראת תיגר על ניסיונות אחרים לגייס את סיפורם של אנשי יפו לטובת הצדקת חשיבות הנרטיב הלאומי בעיר המעורבת.
מהבחינה הזו, מדובר בספר חדשני ואמיץ שמצליח להבהיר את המורכבות בחיי העיר המעורבת.
זה קורה בין היתר בזכות הדמויות המעניינות אשר כל אחת בפני עצמה יכולה להיות מושא לספר.

למעשה, הספר בנוי משלושה שערים- ‘דמדומים’, ‘אפלה’ ו’שקיעה’.
המונח לאומיות חסר בסוף כול אחת מהמילים. 
בשער הראשון, אנחנו מתוודעים לסיפורים של שלושה גברים אשר עסוקים בהוכחת הסדר הלאומי והקהילתי.

בשער השני, מופיעות נשים המתבצרות במרחב הביתי אשר מעפיל בחשיבותו על הלאומיות.

בשער השלישי והאחרון מתגלים שלושה גברים שמדגישים את סיפורם הפרטי. כלומר, ממוססים את חשיבות הלאומיות.

ד"ר דניאל מונטרוסקו טוען שהמטרה בספר היא לאתגר את התפיסה ש"כולנו למעשה אסירי ציון, וציון במקרה זה היא פלשתין" ומציג תפיסה זו בספר בשלוש רמות:

1. הרמה התיאורית - הצגת חיי היום יום של אנשים שונים שחיים ביפו.
ברמת השיחה היומיומית ביפו, ניתן להבין שמה שנמצא בספרי ההיסטוריה לא באמת קורה בפועל. לדוגמא - דמותו של חמאתי בספר היא דמותו של אנטי-גיבור מודרני זהותי - הוא חי בתקופת הבריטים, לא מנסה לומר אמירה אידיאולוגית, אלא מספר את הסיפור מנקודת המצב שהוא נמצא בה בחייו.

2. הרמה התיאורטית - פרופ' חיים חזן טוען שבאם נרצה לבקר את התפיסה השולטת של לימודי הלאום בין סובייקט פוליטי לבין הלאום והמדינה, אנו טוענים שמה שמכונן את ההוויה האישית היא סדרה של בחירות אישיות.

3. הרמה הפוליטית - הניסיון להצביע למרחק העירוני כמרחק אלטרנטיבי: לדוגמא - דמותו של משה אמיגא שנולד למשפחה בחברון, ולמרות שגר בבבלי עולה כל יום ליפו.
יפו מצטיירת ככישלון והבטחה. הכישלון - יפו כמרחב עירוני ולא עירוני אובדן העירוניות הפלסטינית, ומאידך - יפו של כולם.

פרופ' חיים חזן ממליץ לקרוא את הספר כחפיסת קלפי ילדים, כל פעם לערבב ולקרוא את הפרק הראשון שעלה בידינו.
הספר בעיניו הוא לא על גיבורי תרבות יפואיים, בתורת הספרות היו קוראים להם 'אנטי גיבורים', חפים מכל מיתוס, שניתקו את עצמם ממסע הקיום. 

הזיקנה כמקור לשימור הלאומיות

מבחינת נושא חקר הזיקנה ששד"ר חיים חזן עוסק בו, הוא אומר שמועלית השאלה: למה, בעצם לגשת לנושא "כיצד רואים הזקנים לאומיות?".
הסיבה היא, שהזקנים מספרים את סיפוריהם בצורה חופשית וכנה מבלי לחשוש לביקורות, שאנשים צעירים פוחדים ממנה.
החופש מסמכות וחוסר סמכות הופך אותם לאנשים שיש להם את הזכות המלאה לראות עולם ע"פ תפיסתם האישית.
הזקנים ראו את עצמם כאנשים שאין להם יותר 'עצמי', העצמאי שלהם הולך ומתמוסס. אנו מצאנו שהחופש הוא לא רק לברוא עולם אלא לפרק אותו.
כפי שאמר חז"ל: 'אלוהים ברא עולמות והחריבם".

התוצאה: יצירת הווה לא במובן המיתי של הווה מתמיד, אלא הווה קיומי של כאן ועכשיו תוך ניתוק מהזיכרון. הזיכרון של הזקנים היה יוצא מן הכלל. היכולת לגזור טענה אוניברסלית מהזקנים נגזרת מן המשמעות בספר. 
המטרה לדברי ד"ר חיים חזן היא להציג נקודת מבט מעניינת אמפירית.
הדפוס ששייך לשאר הערים הוא מעניין, יפו היא ת"א של הפלשתינאים.

מבחינת הנרטיב בסיפור - יפו היא לא חלק מהפרופיל הפלשתינאי המוכר.
יפו נשארה מאחור, כאתר של זיכרון ולא פוליטי. האנשים היחידים שיפו משמעותית בשבילם היא יהודים וערבים שחיים ביפו.