כשקיבלתי את הטלפון הראשון שמתריע על כך ששילוט רחוב על שם ד"ר פואד דג'אני שאמור להיות  מוצב ברחוב  3768 אינו מותקן, לא תיארתי לעצמי לאן אני נכנס.

במשך ימים שלמים שלאחר אותו טלפון ניסיתי לברר על המפה היפואית היכן נמצא הרחוב עליו אמור להיות מוצב שלט ההנצחה. נאמר לי רק כי  הרחוב (הסמטה) נמצאים איפה שהוא בקרבת בית החולים "צהלון" לאורך ציר רחוב ציהתל"י. יש הרבה סמטאות קטנות לאורך ציר ציהתל"י עם הרבה שמות של רבנים מכובדים, אולם את זו של ד"ר דג'אני לא יכולתי למצוא, גם לא את המספר 3768.

תוך כדי חיפושים יצא לי להבין סוף סוף את משמעות השם המסובך ציהתל"י, ראשי תיבות של: ציון הלא תשאלי (לשלום אסירייך). לאורך כל החיפושים לא יכולתי שלא לחשוב על המשפט: יפו הלא תשאלי לכבוד נכבדייך (יהתל"נ ).

לאורך ימים ארוכים עשיתי הרבה טלפונים ובירורים באגפי העירייה השונים על מנת לברר האם בכלל התקיים טקס של הנצחה לדוקטור, או האם בוצעה התקנה בפועל של שלט הנצחה. המסקנה שלי לאחר כל הבדיקות הייתה כי על פניו לא התקיים לא טקס ולא כל פעולה אחרת של הנצחה, או הצבת שלט ברחוב המיועד. מה שבטוח, אמרתי לעצמי, הדוקטור לא קיבל את הכבוד הראוי לו. בכל זאת, מדובר באישיות מיוחדת במינה שיזמה והקימה את בית החולים הפרטי הראשון בכל האזור בשנת 1933.

מדובר באדם ממשפחה מאוד אמידה שוויתר על העושר שנמצא בחיק משפחתו הגדולה שהתגוררה בירושלים, ובחר לבוא לכאן ליפו כדי להקדיש את כל חייו לאחרים.

ד"ר דג'אני (1940-1890) היה הרופא הבכיר הפלשתינאי הראשון שסיים לימודי רפואה כירורגית בלונדון וזכה לתואר החשוב בשנת 1926. הבריטים העריכו רבות את הרופא שטיפל בבני משפחת המלוכה הבריטית בתקופת המנדט הבריטי בישראל ובתמורה דאגו שיקבל רישיון למוסד הרפואי. דוקטור דג'אני נפטר בגיל צעיר ב-26 ליוני 1940 (50) מזיהום דם שקיבל במהלך ניתוח. האישה אותה הוא ניתח ניצלה והוא נפטר.

על פי קריאת חומר ארכיוני רב שנחשפתי אליו, כולל מאתר משפחת דג'אני, סופר כי אלפים השתתפו בהלוויה של הדוקטור. חלק גדול מהם הצטופפו על ה"בלקונים" (מרפסות) לאורך השדרה ומסלול ההלוויה עבר מהמסגד הגדול ביפו לחלקת הקבר במתחם בית החולים. בין האלפים שהשתתפו בהלווייתו של דג'אני היו אישים חשובים, שייחים מפורסמים כמו שייח עבד אל קאדר מוזפר, שייח ראמז מושמר, ראשי עיריות של ירושלים, מוצטפא ביי חלילי ושל יפו עבד אל ראוף אל ביטאר. 

כן השתתפה בהלוויה  משלחת של בכירי הרופאים בארץ, בראשם פרופ' מרכוס ופרופ' זלצברג. פרופ' זלצברג עבד בבית החולים ופרופ' מרכוס, שהיה בכיר רופאי הדסה בירושלים, עמד בראש משלחת הרופאים שבאה להלוויה.

קבורה בחצר כפי שנעשה במקרה של הדוקטור, לא הייתה דבר מקובל אצל הבריטים, אבל הם כיבדו את בקשת אשת הרופא בגלל מעמדו המיוחד.

מיד עם סיום ההלוויה הציע שייח מוזפר להחליף את שמו של רחוב עלידין הסמוך לבית החולים לד"ר דג'אני. הצעה שהתקבלה ויושמה.

הבירורים, הבדיקות והחיפושים לאורך שלושה חודשים בנושא ההנצחה של ד"ר דג'אני הביאו אותי לגלות שיתוף פעולה מקסים ומדהים שהיה לאורך 11 שנה שעברו בין יהודים וערבים, בכל נושא ההנצחה. שיתוף פעולה שכזה האמת יכול לקרות רק ביפו. לך תסביר את זה לאנשים שלא גרים בעיר המיוחדת הזאת. שיתוף זה כלל את טביעת אצבעותיהם החשובות של מיכאל רועה שכיהן בעבר כסגן ראש עיר מטעם סיעת מר"צ, והאדריכל שמואל גילר שלא הרפה במאמציו ולא אמר נואש.

למען הסדר הטוב וההיסטוריה אציין בסדר כרונולוגי את העובדות ואת השתלשלות הדברים:

30.03.2000 האדריכל שמואל גילר פונה בכתב למיכאל רועה, סגן ראש עירית תל אביב- יפו ובו הוא מספר על "כתבה ששודרה בטלוויזיה על סרט מרגש שתיעד מפגש בין שתי נשים פלשתינאיות ושתי נשים ישראליות, שלמדו יחד בבית הספר האנגלי בירושלים טרם קום המדינה. 

אחת הפלשתינאיות הייתה בתו של הד"ר פואד דג'אני, מייסד בית החולים דג'אני. בין קטעי הסרט היה קטע מרגש אשר תיעד את ביקורה של גברת סלמה דג'אני בבית משפחתם במתחם בית החולים. במהלך הביקור בחצר הבית סיפרה הבת בדמעות על העובדה כי אין מצבה או כיתוב בחלקת הקבר של אביה בחצר בית החולים". 

האדריכל גילר מבקש מסגן ראש העיר בסוף מכתבו כי "יאופשר למשפחת דג'אני להציב ציון על קבר אביהם ולסייע בהשגת האישור הנדרש אשר יאפשר את הצבת אבן הציון על קברו של ד"ר פואד דג'אני בחצר בית החולים".

17.04.2000 סגן ראש עירית תל אביב יפו, מיכאל רועה, פונה בכתב לעופר לוי, מנהל אגף נכסים במשרד הבריאות, בבקשה לקבל אישור להצבת לוח הזיכרון אשר מיועד להתקיים ב-26.06.00 בו יצוין שישים שנה למותו של ד"ר דג'אני.

15.05.2000 סגן ראש עירית תל אביב יפו, מיכאל רועה, שולח סיכום של סיור שהתקיים במתחם בית החולים דג'אני. אותו סיור נערך יום קודם לכן ב- 14.05.2000 בהשתתפות נציג משרד הבריאות עופר לוי, נציג משפחת דג'אני, האדריכל גילר ומיכאל רועה. בסיכום מצוין מיקום הצבת המצבה ותאריך קיומו של טקס ליד המצבה בחודש יוני. בין המכותבים לסיכום סיור שנשלח: מנכ"ל המשלמה דאז, תומר שרת.

26.02.2003 פנייה של עו"ד נסים שקר אל עו"ד מיקי מזר יו"ר ועדת שמות בזו הלשון: "לאחר שוועדת השמות אישרה את הנצחת שמו של הד"ר פואד אלדג'אני ז"ל מצאתי לנכון להציע לקרוא על שמו את אחד מהרחובות הבאים ביפו. רשימת רחובות מוצעים להנצחה צורפה לפנייה, בין היתר צוינו הרחובות: דודאים,לוטוס,3070,3071.

31.10.2005 פנייה של לידיה דוידוב (ז"ל) למשה גילצר: "אודה לך אם תואיל להביא לישיבת ועדת הכספים הקרובה את שם המונצח הבא (הכוונה לד"ר דגאני)  שפרטיו מצ"ב ויונצח ביפו. לאחר מכן, תאושר ההנצחה על ידי מועצת העירייה". 

27.08.2007 אדריכל שמואל גילר פונה בכתב לחביבה אבי-גיא בבקשה לבחון את האפשרות להנציח את שמו של הרופא באחד הרחובות הסמוכים לבית החולים שנשא את שמו. "וזאת כהוקרה לאיש וכדי לכבד את מורשתם של תושבי יפו הערביים". 

20.11.2007 תזכורת פנייה מאדריכל שמואל גילר לגברת חביבה אבי- גיא ששואל מה נעשה בעניין פנייתו מ- 27.08.2007 

05.05.2009 פנייה נוספת של האדריכל גילר שוב אל גברת חביבה אבי-גיא בהצעה להחליף את מקום ההנצחה מהסמטה הקטנה אל הקטע הראשון של רחוב ציהת"לי הקרוב למתחם בית החולים. האדריכל גילר מציין שוב את תרומתו הרבה של ד"ר דג'אני ואומר: "הנצחת שמו של הד"ר דג'אני בקטע הצמוד לבית החולים שהוא ייסד, תהיה מעשה ראוי שיתרום למערכת היחסים ביפו ובמיוחד כאשר מדובר באישיות שלא עסקה כלל בפוליטיקה מוניציפאלית או לאומית".

13.09.2011 סיור משותף של חביבה אבי-גיא, סגנית ראש העירייה ויו"ר ועדת שמות והנצחה ביחד עם חבר המועצה משהראוי במתחם בית חולים דג'אני וביקור בחלקת הקבר של הד"ר דג'אני בתוך מתחם בית החולים.                                    

בסיור זה הצעתי לגברת אבי-גיא לקרוא לכיכר היפה הצמודה למתחם בית החולים ע"ש ד"ר פואד אסמעיל דג'אני כפיצוי על המחדל שהיה לאורך השנים בכל הקשור להנצחת הדוקטור. באותו מעמד היא הבטיחה לבדוק לעומק את האפשרות שהוצעה.

14.09.2011 פנייה  שלי בכתב אל חביבה אבי-גיא עם סיכום הביקור שנערך יום קודם לכן ובקשה לזרז את הטיפול בכל סוגיית ההנצחה של ד"ר דגאני.

09.11.2011 מירב כהן, מנהלת תחום קרטוגרפיה בעיריית תל אביב מאשרת סוף סוף מתן מספר קוד לכיכר 3951 .צעד טכני עירוני הכרחי על מנת לאשר הנצחה בכיכר.

13.11.2009 חביבה אבי-גיא מאשרת לי בכתב את ההחלטה להנציח את שמו של ד"ר דג'אני בכיכר ברחוב ציאת"לי. 

16.11.2011 פנייה שלי בכתב ללשכת ראש העירייה רון חולדאי לקבלת תאריך לקיום טקס בהשתתפותו של ראש העיר, נכבדים ונציגים ממשפחתו של ד"ר דג'אני החיים בחו"ל.

אני מעריך שעוד לפני תום השנה נוכל לסגור מעגל וסוף סוף לקיים טקס הנצחה ראוי כדי להחזיר כבוד לדוקטור הדגול שהקדיש את חייו להצלת אחרים.

לרוב אלה שחיים ביפו היום ונולדו לפני 1980 יש זיכרונות מיוחדים ויפים מבית חולים דג'אני. כאלה יש אלפים וגם אנוכי. כל אחד זוכר רגעים מיוחדים של המתנה ואושר להולדת אח או אחות. בשנת 1944 היו בבית החולים על פי תיעוד 44 מיטות אשפוז והוא שירת באותה שנה 2231 חולים.

לפני סיום, אי אפשר שלא לומר תודה חמה לכל אלה שעמלו לאורך כל הדרך הארוכה משנת 2000 למען הנצחת שמו של ד"ר דג'אני. בולטת במיוחד תרומתם המיוחדת של מיכאל רועה ושמואל גילר. ההתעקשות של מר גילר לאורך כל השנים הדהימה אותי. לא סתם נאמר כי ביפו יש אוכלוסייה מזן מיוחד. ניפגש בטקס.

לכתבה על הנושא, שפורסמה במגזין "הארץ" - לחצו כאן