יום הבסטיליה נחוג כמדי שנה בביתו הרשמי של שגריר צרפת בישראל, על גבעה נאה בלבה של שכונת עג'מי ביפו ברחוב טולוז 1 פינת מנדס פרנס. אבל כנראה מעטים מבין מאות הקרואים, שהגיעו ב-14 ביולי למדשאות המטופחות של בית המידות הזה, מכירים את ההיסטוריה שלו.

הבית נבנה במחצית שנות ה-30 עבור מולטי-מיליונר מוסלמי, מוחמד עבד אל רחים, שהיה מראשי הפורעים הערבים נגד היהודים ביפו. האדריכל, למרבה הפלא, היה יהודי - האדריכל יצחק רפפורט, וסיפורו למעשה מספר את סיפורו של הבית.

באוהאוס בלב עג'מי

רפפורט עלה לארץ ערב מלחמת העולם הראשונה, ובתחילת שנות ה-30 פתח משרד אדריכלים עצמאי בתל אביב. בין המבנים שתכנן:
אגף בבית החולים דג'אני ובבית החולים הצרפתי ביפו, בית בנק קופת עם, בית בנק איגוד, בית מרכז מרכנתיל, קולנוע "מקסים", בית עיתון "הארץ" בקריית המלאכה בתל אביב, בית מפעל הפיס, בית חברת הביטוח מנורה, בית ספר אליאנס ועוד. בתחילת שנות ה-30 הצטרף לארגון ההגנה והיה חבר, כקצין הנדסה וחבלה, במפקדתה בתל אביב.

רפפורט היה מעורב בחיים החברתיים של עשירי יפו ותל אביב, לכן גם התוודע למוחמד עבד אל רחים, ראש לאחת המשפחות העשירות והמכובדות בעיר. היות שלרפפורט היה כבר ניסיון בתכנון מספר מבנים גדולים ביפו, ביקש ממנו עבד אל רחים ב-1935, להקים עבורו בית מפואר בלב שכונת עג'מי.

רפפורט קיבל על עצמו את המשימה, אך דרש כי הבית יתוכנן בסגנון הבאוהאוס בו התמחה, למרות מיקומו בשכונה שמרביתה בנויה בסגנון ערבי מקומי. בסוף סוכם כי פנים הבית, שהתפרס על גודל של 800 מ"ר, יהיה בסגנון מזרחי המתאים לאורח חייו של הבעלים.

מתחת למבנה הוקם אולם וסביבו נשתלה גינה ובה בריכת נוי וחדרי אירוח. שנה לאחר תחילת הבנייה, ב-1936, פרצו המאורעות ביפו וליהודים הייתה סכנה ממשית להיכנס ללב העיר הערבית. אולם הדבר לא הרתיע את רפפורט.

אחת לכמה ימים, היה עושה דרכו במכוניתו עד פאתי שכונת מנשיה הערבית, שם חבש על עצמו גלבייה וכפייה, וכך - מחופש לערבי - עשה את דרכו לבית ידידו. רפפורט, שדיבר ערבית רהוטה, הוצג בפני ידידיו של המארח כקרוב משפחה המתגורר בכווית, אשר הגיע לביקור. לעתים קרובות נכח בתכנון מבצעים נגד היהודים על ידי מפקדי הכנופיות שהיו מתכנסים בבית. מידע אותו העביר יצחק רפפורט עוד באותו יום לאנשי ההגנה.

עם כיבושה של יפו ב-1948 נמלט עבד אל רחים ללבנון, תוך שהוא משאיר לידידו היהודי ייפוי כוח למכור את הבית. עם קום המדינה שחרר רפפורט את הרכוש מידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים באמצעות המסמך ומכר אותו בתיאום עם עבד אל רחים לממשלת צרפת, שהפכה אותו למעון הרשמי של שגרירה בישראל.

את כל הכסף העביר לידי עבד אל רחים בנאפולי שבאיטליה, לשם הגיע במיוחד מביירות.
ב-1981, בגיל 80, שמונה שנים לפני פטירתו, פרש יצחק רפופורט לגמלאות והותיר את המשרד בידי בנו האדריכל עודד רפופורט, והוא ממשיך לנהל גם היום את "רפופורט אדריכלים".

הכותב הוא עיתונאי, חוקר תולדות ת"א ואי" ומורה דרך מוסמך, עורך סיורים גם ביפו. 
פרטים באתר "תל אביב שלי"