"ביפו, העיר האהובה שלי, לפנים היו הבתים ארמונות, השווקים המו אדם ובהמה, בוסתנים של תפוזים ורימונים ניקדו אותה בגוני הירוק, וכוכבי פרחים באדום ובלבן, שזהרו בינותם, המירו את המלוח של הים בבשומת מתוקה. היום דומה העיר לאישה יפה שבלתה. לפנים הוציאה גברים מדעתם, ועתה היא נועצת את מבטה בראי ומתבוננת בבעתה בשמלותיה המרופטות, בפניה הסדוקות ובידיה שהעלו חברבורות עובש".

כך נפתח ספרה של שפרה הורן, "תמרה הולכת על המים", (עם עובד, 2002). הספר המרתק הזה, הכתוב ביד אמן, סוקר את קורותיהן של נשים על פני שלושה דורות ביפו, מתחילת המאה העשרים ועד ערב קום המדינה. חייה של תמרה, גיבורת הספר, נשזרים בהיסטוריה העקובה מדם של יפו, המלאה מתחים, פלגים ושסעים. 

הורן מצליחה להפוך את הקריאה בספר למסע קסום בסמטאותיה של העיר, המקבל נופך של אגדה שהייתה ואיננה עוד. הספר מלא באמונות תפלות, סיפורי אהבה בלתי אפשריים – במרכזם אהבתה של תמרה לנזיר יווני – ודמויות צבעוניות, שחלקן מתבססות על אנשים בשר ודם.

 

הורן נולדה בתל אביב למשפחה ספרדית ותיקת דורות בארץ ולאב אשכנזי שכל משפחתו הושמדה בשואה. ילדותה עברה עליה בירושלים בשכונת קטמון הישנה, בבית שהיה שייך לפני מלחמת העצמאות למשפחה ערבית עשירה שנמלטה עם כיבוש השכונה. 

הבית ושכונת מגוריה השפיעו עליה מאוחר יותר בבחירת מיקום העלילה בספרה "היפה בנשים". בספרה הפחות מוכר, "תמרה הולכת על המים" ממוקמת העלילה ביפו. לכבוד שבוע הספר, היא מספרת לפורטל יפו על הבחירה בכלת הים במקום ירושלים המלווה אותה ביצירתה.

"תמיד מיקמתי את הסיפור בירושלים. אך סיור שערכתי ביפו, בתחילת עבודתי על הספר, גרם לי להתאהב במקום ומיקום העלילה השתנה. גיבורת הספר, תמרה, אמנם מתגוררת בירושלים, אך שוב ושוב היא חוזרת ליפו, למקום האהוב עליה ביותר, שם עברה עליה ילדותה".   

"דמותו של הנזיר היווני ברומאן היא אותנטית. כמו גם אורח חייו ומותו הטראגי. שמו במקור היה מודסטוס ודן בן אמוץ אף הזכיר אותו בספריו. כמו כן, מוזכרת במעומעם דמותו של הסופר ברנר שנרצח בפרעות".

כיצד עיצבת את המתח בין הערבים ליהודים בעיר?

"הספר שואף לדו-קיום. בספר מתוארים חיים שלווים זה בצד זה עם האוכלוסייה הערבית עד פרוץ הפרעות. אף מתואר ערבי המציל את המשפחה היהודית ממוות. יכול להיות שאת ההשראה או הכמיהה לדו-קיום שאבתי בתקופה בה חייתי בעיר העתיקה בירושלים בסוף שנות ה-70 עם שכנים ערבים. תקופה זו זכורה לי כאחת היפות בחיי".

עיר ספוגת אגדות
האירועים המיסטיים השזורים בספר תורמים להילה של יפו כעיר מסתורית וקדושה. עד כמה העיר היא דמות בספר?

"אינני מגדירה את העיר כקדושה אם כי כעיר עתיקה, מיתולוגית, ספוגת אגדות, זיכרונות וסיפורים שהרי הסיפור הקדום ביותר על יפו הוא זה של יונה הנביא. על כן, שיטוט ביפו נדמה כשיטוט במוזיאון ענק שגגו הוסר מעליו. ואכן עבורי יפו היא אחת מגיבורות הספר ואני אף מתארת אותה כאישה יפה שבלתה".    

"תגובות רבות נסובו סביב דמותו המסקרנת של הנזיר מודסטוס ומספר נשים שאלו אותי אם גם אני הייתי אחת ממאהבותיו. אודה ואתוודה שאת מודסטוס לא פגשתי מעולם ושמעתי עליו מבחורה ישראלית שהתגוררה עמו במנזר ביפו ואף הדליקה מדי בוקר את הקטורת והנרות במזבח. אחרים שאלו אותי אם אכן התגוררתי במקום מאחר שלדעתם תיאורי המקום מדויקים".

 

"יפו אהובה עליי ואני חוזרת אליה שוב ושוב. למרות שהקיפוח וההזנחה רבת השנים חרתו בה צלקות. זוהי עיר רב-תרבותית ודו-לאומית המתאמצת להיות ככול הערים, אם כי מפעם לפעם מפעפעת בה השנאה לאחר ומפלצת הקנאות מרימה את ראשה".