והפעם: סיור בעקבות הנוצרים- הציוניים והטמפלרים במושבה האמריקנית גרמנית, בהדרכת מדריך הטיולים יוסי גולדברג, המתמחה ביפו ותל אביב. חלק א' בכתבה.

לפני מאה וארבעים שנה, בספטמבר 1866, התקרבה לנמל יפו ספינת מפרשים אמריקאית בשם 'נלי צ'יפין'.

על סיפונה היו מאה חמישים ושבעה גברים, נשים וילדים שהפליגו מג'ונספורט במדינת מיין. בראש הקבוצה עמד המטיף הכריזמטי ג'ורג' ג'ונס אדאמס.

אדאמס הקים במזרח ארצות הברית את כנסיית 'המשיח' וסחף את  מאמיניו אחריו בקריאתו להתיישב בארץ הקודש, ולהכין את שיבת היהודים למולדתם.

על הספינה לא היו רק המתיישבים החדשים, אלא גם בתי עץ מפורקים לחלקים מוכנים להרכבה, חביות נפט, ציוד חקלאי וזרעים שונים, תרופות ופסנתר שהביאה אחת המתיישבות שהייתה מורה לפסנתר.

רולה פלויד, אחד המתיישבים, אף הביא עימו כרכרה על מנת להוביל תיירים לירושלים, למרות שהכביש הראשון לתנועת כרכרות בארץ נפתח רק כעבור שלוש שנים.

 

בתחילה הקימו המתיישבים מחנה ארעי מצפון ליפו, אולם התנאים הקשים הביאו לפרוץ מחלות ותוך כחודשיים מתו שלושה עשר מהמתיישבים ממחלות, ביניהם שמונה ילדים.

למרות זאת החלו האמריקאים לבנות את בתי העץ מעט מזרחה מחוף יפו - באזור שקרוי היום המושבה האמריקנית- גרמנית.

אולם אט אט התפוררה המושבה החקלאית שהקימו והניסיון נכשל.

הכסף אזל, היבול הדל נשדד ומנהיגם אדאמס התגלה כשתיין ושקרן. קבוצה אחר קבוצה עזבו את הארץ ומכרו את רכושם בפרוטות.

בשנת 1868 נרכש חלק גדול משטח המושבה על ידי האגודה הטמפלרית מגרמניה, ובה הוקמה המושבה הטמפלרית השנייה בארץ.

הטמפלרים ביקשו לשוב לערכים של ראשית הנצרות ותרמו רבות לקידום הארץ בתחומים רבים כמו תיירות, תחבורה, מסחר, חקלאות, תעשייה ותכנון.

הם הקימו כאן מושבה פורחת שהתקיימה כמעט עד הקמת המדינה והפכה למרכז לפעילות תיירותית.

 

בתים היסטוריים במושבה:

זהו אחד מבתי העץ של המתיישבים האמריקאים והמבנה הראשון שעבר שימור במושבה- בית רעפים בן שתי קומות. בניין זה נרכש על ידי המיסיון הבריטי והיה מרכז לפעילותו.
היזם שרכש את המבנה המתפורר ,זאב סוקולובסקי, הביא שני מומחים לשימור מבני עץ מארצות הברית. בעבודה של חודשים רבים גורד הטיח שהיה על בית העץ, פורקו ממנו חלקים שנוספו בו במשך השנים, הוחלפו בחדשים חלקי עץ שהרקיבו, ופארו של הבית הושב לו. לימים שכנה בו מסעדת 'קרן'.

מלון ירושלים  (אורבך 6)

בתי המלון אשר נוהלו והוחזקו ע"י הטמפלרים, היו ידועים בסדרים הטובים שלהם ובניקיונם.

מלון ירושלים, שנבנה במקורו ע"י המתיישבים האמריקאים, היה אחד מהמלונות שנוהלו במושבה הגרמנית והופעל ע"י הטמפלרים, לאחר שהורחב ושופץ על ידם

המבנה החרב מולו אנו עומדים היה בעבר מלון 'ירושלים', מהטובים בבתי המלון בארץ-ישראל. החזית עם שיניות החומה והשער עם הפסוק מספר ישעיהו באנגלית ובגרמנית: "לא ישמע עוד חמס בארצך, שוד ושבר בגבוליך, וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהילה", עדיין שומרים על פארו של המלון.

את המלון הקים הטמפלרי הרדג, בנו של אחד ממייסדי הכת. החדרים המפוארים במלון, שהיו מעוטרים בעיטורי סטנסיל על הקירות, קיבלו שמות של נביאים ושליחים, ובהם התארחו נוסעים מכובדים שביקרו בארץ.

בעת מלחמת העולם השנייה הועבר הבניין לידי הבולשת הבריטית, ומרתפיו שימשו לחקירת עצירים.

גם אנשי המחתרות העבריות, אשר נתפסו בידי הבריטים, נחקרו ועונו במרתף בית זה.

מבנה זה, המשמש עד היום כאכסניה, היה במקור בית העץ של הופמן ממייסדי האגודה.

ב-1884 רכש את הבניין ברון רוסי בשם פלטון פון אוסטינוב שפתח במבנה מלון גדול בשם דו פארק.

האורח הבכיר ביותר שהתארח בו היה קיסר גרמניה וילהלם השני, בביקורו בשנת 1898, בו פגש את מלך היהודים בנימין זאב הרצל הטמפלרית.

מלון פארק נמנה עם המלונות אשר תרמו למוניטין של המושבה הגרמנית ביפו.

 

הברון פלטון אוסטינוב, שייך גם הוא לגלריה האנושית המגוונות והמעניינת, אשר נתנה למושבה הגרמנית את צביונה המיוחד.

פלטון אוסטינוב, שנולד למשפחת אצילים עתירת נכסים בפטרבורג ברוסיה, החליף בבגרותו, בהשפעת מנהל האחוזה הגרמני שלו, את דתו מאורתודוקסית לפרוטסטנטית ונאלץ לעזוב בשל כך את רוסיה. הוא התיישב בווירטנברג שבגרמניה, שם שכן מרכזם של הטמפלרים, ותמורת סכום כסף שתרם למוסדות העיר קיבל אזרחות גרמנית ותואר ברון.

כנראה בעקבות היכרותו עם הטמפלרים שבמקום, העתיק את מגוריו ליפו, ובנה לו בית במושבה הטמפלרית.

 

הברון אוסטינוב, אשר התגורר ביפו יותר מ-30 שנה, היה מהדמויות הידועות והבולטות בעיר, הן בזכות הופעתו המרשימה והיוצאת דופן, הן בזכות אורח חייו ופעילותו, הן בזכות אוסף העתיקות שלו (על האוסף בהמשך), והן בזכות הגן היפה שטופח במושבה, ואשר היה פתוח בפני בני יפו.

הוא הקדיש מכספו לפעולות סעד וצדקה, והקים במושבה הגרמנית בית חולים, וכנראה סעד את חוליו חינם אין כסף.

יש טוענים, כי בית זה והגן שמעברו השני, שימשו מלכתחילה כביתו הפרטי וגנו של הברון אוסטינוב, ורק כעבור שנים, כאשר מקורות הכסף שלו הידלדלו, נאלץ הברון להסב את ייעודו של המקום למלון, וקרא לו בשם מלון פארק, על שם הגן שהיה מקום בילוי אהוד על בני העיר. 

לחלק ב' של הסיור - לחצו כאן.
לקבלת פרטים והרשמה לסיור במושבה האמריקנית טמפלרית - לחצו כאן