"איתמר פוגש ארנב" - מאת דויד גרוסמן, הינו סיפור מקסים על הלא מוכר והפחד מהלא מוכר.

איתמר לא יודע איך נראה ארנב, הוא מדמיין אותו באופן מפלצתי ולכן הוא מפחד לפגוש אותו.

מה קורה כשהוא פוגש את הארנב ומה הארנב חושב על בני אדם?

וכיצד ההכרות גורמת להתגבר על הפחד?

זהו סיפור שנועד גם לילדים, אבל בעיקר למבוגרים הבונים לעצמם תבניות ולא באמת מנסים להכיר את האחר.

 

הספר "איתמר פוגש ארנב"  עוסק בפחדים שמתפתחים בקרב ילדים ומבוגרים גם יחד, לנוכח דברים, אנשים, מצבים לא מוכרים לנו ולא ידועים. 

בפחדים מציירים מרחוק דמות שלא היתה ולא נבראה ובגלל הפחד נשארים רחוקים ממנה.

 

 

חשוב לזכור כי כשמתקרבים אל מה שמפחיד אותנו, הפחדים בחלקם נרגעים.

עם זאת, ההתקרבות כשלעצמה, הרבה פעמים מפחידה.

כדי שנוכל להתקרב למשהו שמפחיד אותנו, אנו זקוקים למישהו שישמור עלינו, כשאנו בדרך מעוררת החששות הזו.

לכן, גם ילדים וגם מבוגרים זקוקים להקשבה ולתמיכה כדי להתמודד עם פחדיהם.

רק דרך ביטוי הפחד והאפשרות לחלוק אותו ולדבר עליו עם מישהו אחר, מתאפשר שחרור ואפשרות להמשיך הלאה למשהו אחר.

 

אל תגידו לילד שלכם שזה לא אמיתי - כשילד פוחד הוא פוחד.

בשבילו הפחד הוא אמיתי ומוצדק.

פתחו שיחה עם הילד על הפחדים שלו - דברו איתו על כך.

ההיגיון של ילדים עד גיל בי"ס הוא שאם ראו משהו, סימן שהוא שם.

כך למשל, אם בחושך ראו זאב, סימן שיש שם זאב. אחרת איך הם ראו אותו?

רק לקראת גיל בי"ס הילדים יודעים להגיד שזה  לא זאב אמיתי, אלא "זאב של ראש", כלומר - צל שנראה כמו  ראש של זאב.

 

ילדים צריכים עוד יותר תמיכה והקשבה מאשר מבוגרים, גם כי הם גם קטנים וגם כי הם עוד לא מבינים וחסרים את ההבחנה בין דמיון ומציאות.

 

יש שתי תקופות של פחד בילדות:

 

גיל שנתיים עד שנתיים וחצי:
הילד פוחד מכל מה שחריג, פתאומי ויוצא דופן: מראות, צבעים וקולות חדשים, אש, מים, מקלחת, חג פורים ועוד.
בתקופה זו הפחד הינו חיוני, מכיוון שזהו גיל שבו הילד מתנסה בהרבה דברים חדשים לבדו, מפתח עצמאות וחשוב שלא יגזים ויחזור מדי פעם אל המבוגר, כדי להתנחם בזרועותיו ולשאוב ממנו בטחון (בשפה המקצועית: הילד חוזר "לתדלק" אצל ההורה ולאחר מכן שב לתור את העולם לבדו).

 

גיל ארבע עד חמש שנים.
פחד ממכשפות, אריות, גנבים, זאבים וכו'. פחדים מדברים לא מציאותיים, או לא קרובים לעולמו.

 

לא כדאי להוציא את הילד יותר מדי מהר מהפחד ואת זה כולנו נוטים לעשות, כי אנו חוששים שאם לא נעשה זאת, הילד יהפוך ל"פחדן תמידי" וכי תמיד יפחד ולא יצליח לעולם להתגבר על פחדיו וישקע בהם.

חשוב לדעת הפחד הוא כמו כל רגש אחר - ברגע שנותנים לו ביטוי, הוא יכול לזוז מקדמת הבמה ולעבור בחזרה לרקע וכך מתפנה מקום לרגשות אחרים, בוערים יותר, אשר עדיין לא טופלו ובוטאו וזקוקים כעת להתייחסות.

 

כתבו: לימור אביגד שפיץ וגליה רבינוביץ