משהו אחר הוא יצור שונה. 
הוא אינו דומה לאף אחת מן החיות המתגוררות בסביבתו, ובגלל השוני - החיות מסרבות לקבל אותו ולאפשר לו להשתלב בחברה.

במהלך הספר נתקל היצור ששמו משהו אחר ביצור נוסף, שונה אף הוא. 
בתחילה, הוא דוחה אותו מעליו, ומסלק אותו מביתו. רק לאחר שהוא רואה את הבעת הפנים של אותו יצור מסכן, אשר מזכירה לו את עצמו בסיטואציות דומות, הוא מבין וקורא לו לחזור.
השניים הופכים לחברים טובים, וההבדלים ביניהם אינם מפריעים להם להנות זה בחברתו של זה. 

כשמגיע לביתם יצור שונה שלישי (ילד רגיל לכל דבר), הם כבר מקבלים אותו באופן מיידי - כמו שהוא - ומפנים לו מקום על הכורסא.
הספר מאוייר על ידי כריס רידל, באיורים מקסימים, ואהוב מאד על ילדים.  

 

 

 

                   ***

בחייו של הילד : בבית, במשפחה המורחבת, בגן ובבי"ס כל הזמן משווים אותו לילדים אחרים ובודקים מי הכי ומי פחות.  זה מעליב, פוגע וגם מעורר קנאה אם יצאתי הכי פחות או אחרון בדרוג.

 

כמובן שיש גם השוואות מסוג אחר, שהן לא פחות קשות אם לא יותר. 
לא לילד ממשי אלא לילד אידיאלי, זה שיש להורה בראשו – השוואה ל"מי הייתי רוצה שאתה תהיה". 
זוהי חויה מאוד מתסכלת עבור הילד כי תמיד הוא, הילד המצוי, יהיה נחות בהשוואה לזה הרצוי.

 

כדי להשוות צריך מכנה משותף. אם כל אחד יחודי ולכל אחד תכונה אחרת ושונה אז לא ניתן להשוות.

 

 

מי שמסתכלים עליו ולא משווים אותו לאף אחד אחר, גם לא לאידיאל, מרגיש שקולטים אותו ורואים אותו וזה דבר מאוד מספק ומתגמל.

 

 

זוהי המשימה ההורית שלנו  -  ללמוד, לדעת ולהכיר את ילדינו כמה שיותר, כדי שילדינו יוכלו לקבל את מה שהם זקוקים (רגשית ופיזית), על מנת שיוכלו לגדול בצורה מיטבית.

 

כמו כן, מי שיודעים אותו, יודע ומכיר אח"כ את עצמו ויודע להשיג עבור עצמו כילד, ובעיקר כבוגר, את מה שצריך, את מה שעושה לו טוב ומה שהוא אוהב.

 

אחד הדברים שהכי מרגשים אותנו זה שקולטים אותנו בפרטי פרטים, ואת זה חשוב שאנו כהורים נתחיל מגיל צעיר עם ילדינו, כדי שחויה זו תהיה מנת חלקם של ילדינו במהלך חייהם.

 

אז בהצלחה במשימה חשובה זו! זוהי משימת חיים כמובן.. לכל גיל. 
שווה להתחיל אפילו מהדברים הכי קטנים, כמו לשים לב למה ילדינו אוהב להקשיב, איזה סיפור, איזה סוג מגע, איזה מעדן ועוד ועוד. 
לאט, לאט יתווספו לנו עוד פרטים והתמונה תהפוך להיות יותר מורכבת ועם זאת, ברורה ומלאה יותר. 
הרי בעצם זה שאנו יודעים דברים  לגבי ילדינו אך אף פעם לא עצרנו לשים אליהם לב, אולי גם תגלו פתאום דברים חדשים ומרגשים שלא ידעתם על ילדיכם.

 

כתבו: גליה רבינוביץ ולימור אביגד שפיץ