כל תינוק נולד עם כל הכוונים והיכולות, אך לאט לאט, בתהליך הגדילה ותוך כדי חינוכו, לומד הילד לצמצם את כיווניו בהתאם למה שמותר, ואסור וכך אין הוא יכול לתת מקום לתכונות מסוימות.

 

התחפושת בפורים מאפשרת למעשה, בעזרת כל מיני דברים חיצוניים כגון איפור, תלבושת ועוד, לתת ביטוי לתכונות אחרות, כמו למשל האפשרות להיות הדב והאריה שבתוכנו.

 

"הביצה שהתחפשה" הוא ספר ילדים, המספר על ביצה אשר מחפשת לעצמה זהות חדשה.

במהלך החיפושים היא מגלה כי תמיד יזהו אותה כביצה ולא משנה כיצד תנסה להסוות את עצמה, הרי שבסופו של דבר היא תמיד תישאר ביצה.

 

בכל התרבויות יש חג כזה של "מלהפך" – להיות אותו משהו ההפוך ממה שאני בדרך כלל.

אם לא מרשים לילד להיות מפחיד, אז פעם בשנה הוא יכול! הילד יכול להזדהות עם הדמויות המפחידות שמתחפש אליהן ולשחק את המפחיד.

 

כך למשל, ילדים בכיתה ג'-ד' שהם בשיא תקופת האנטי בנות בפורים, יכולים ללכת על עקבים, לשים תפוזים בחולצה ולהיות בנות.

ילדות שאף פעם לא מתגנדרות, יכולות בפורים להרשות לעצמן להיות נסיכות נוצצות.

 

בפורים יכול הילד גם להסתיר את הזהות שלו מאחורי תחפושת או מסיכה וזה מאפשר לו לעשות כל מיני דברים חסרי אחריות וחשבון, כי לא ידעו מי עשה זאת.

הילד נהנה מאוד מהמשחק הזה של "האם מכירים אותי או לא?" וגם מהאפשרות לא לקחת אחריות על התנהגותו, כי את המעשה עשה ה"מישהו" בתחפושת ולא הוא.

חשוב מאוד לאפשר את ההפוך הזה ואת חוסר האחריות, כמובן במידה ולא נגרם נזק משמעותי.

 

עדיף חוסר אחריות שקורה בגבולות ובשליטה 
עדיפה התנהגות חסרת אחריות תחת בקרה במסגרת חג הפורים, אשר מאפשרת פורקן שהילד זקוק לו מדי פעם, מאשר התנהגות חסרת אחריות ביומיום.

 יש לאפשר לילדים לבטא צדדים כאלה ואחרים גם במסגרת משחק דרמאטי, כמו במשחקי הבובה רופא וכדומה.

כך למשל, ילד שבד"כ אין לו השפעה נהיה למלך ואומר לכולם מה לעשות, בעוד בחייו האמיתיים המצב הפוך וכולם אומרים לו מה לעשות ואיך.

 

פורים – לא רק בפורים

כדאי ומומלץ לאפשר פורים יותר מפעם בשנה! 

ניתן לעשות זאת בדרך של ארגז תחפושות נגיש, אליו יוכלו הילדים לפנות כאוות נפשם בכל עת.

 

לסיכום: התחפושת מאפשרת לילד את המשחק הדרמטי – לשחק תפקיד אחר – לשחק משהו שאני לא נותן לו ביטוי כזה גלוי וברור.

יש לכך חשיבות רבה להתפתחות הילד והמבוגר עקב השחרור שזה מאפשר.

הסיבה: דבר שלא מקבל ביטוי – מעיק, אך אם מרשים לבטאו במשחק דמיוני, בתחפושת, בהצגה - ניתן לו ביטוי מכובד.

 

 

 

לימור אביגד שפיץ וצוות מרכז "הורים ילדים" של אוניברסיטת ת"א.

 

נכתב ע"י לימור אביגד שפיץ וגליה רבינוביץ