אני מסתובב בתוך הקהילה שלי, יפו ג' דרום, מבקש דקה שניים מזמנם של שכניי הערבים, מספר להם על פורטל יפו ועל האפשרות להתבטא בו בצורה חופשית, ואחר כך אני מסתכל במראה לראות האם אני נראה "כחייזר"?

התשובות על מחשב הן לרוב לא. 

על האפשרות להתבטא לא חשבו אף פעם, וזה מזכיר לי את הספור של בשביס זינגר דומני "אשרי יתום אני", בו הדודה המאמצת מכה את ילדיה, בטענה כי הוא יתום ואסור להתעלל בו.

 

המצב אצל ערביי יפו, לדעתי האישית, דומה.

המנהיגות מדברת על המסכנות הערבית ביפו, צעירי גן תמר עושים כבתוך ביתם ובשורה התחתונה, למישהו משני הצדדים יימאס הדבר.

 

עג'מי תפרח עד ואחרי האוסקר.

הסקרנים יבואו לראות מקרוב, לנגב חומוס אצל הערבי התורן ולחזור אל חייהם השלווים, שהם רחוק רחוק מכאן.

 איש מאיתנו לא עוזב, לא מרצון ולא מאונס, אז למה, לא ננצל אנחנו התושבים את הססגוניות הרגעית, למצוא את האמת המשותפת שלנו?

 

אני, דקלו שם-טוב, פונה אישית לכול אחד בקהילה הערבית שרוצה להתבטא, להוציא את כול המועקה האמיתית והמאולצת כאחד אל האוויר היפואי, שנדע פעם אחת ולתמיד כולנו את האמת של כולנו!

 

והאמת שלי היא שאני, על אף האיסורים הדתיים, רוצה לארח ולהתארח ביפו ומעל לכול אני מוכן להיות לכם לפה ולכתבה, כי יפו היא של כולנו "התושבים".

 

צרו איתי קשר בבקשה.

דקלו שם-טוב