dir="rtl">רקדנים: נעה שילה, ריטה קומיסרצ'יק, נעמה תמיר, עומר אסטרחן, סלע פריד.
dir="rtl">יעוץ אמנותי, ניהול חזרות והצגה: מלאני ברסון
dir="rtl">עיצוב תאורה: נטע קורן
dir="rtl">עריכת פס-קול: עידן כהן
dir="rtl">יעוץ מוסיקלי: אייל ברומברג
dir="rtl">עבודת חפצים וקול: אופיר דגן
dir="rtl">עיצוב במה: שמעון קסטיאל, זוהר שואף
dir="rtl">עיצוב גרפי וארט: גלית מרציאנו, עדי שפרן
dir="rtl">תלבושות: עידן כהן
dir="rtl">הפקה: הדס אנטמן
dir="rtl">
עידן כהן מתאר את יצירתו החדשה כאוטוביוגרפיה דמיונית-דמונית החוזרת לשנות ילדותו והתבגרותו בשנות ה 80.
dir="rtl">"אתה מבין אני...גדלתי על הדימויים האלו של חסמבה, חכמה ישראלית, בלורית וכוח. המון כוח.
dir="rtl">בסביבות גיל 11 התחלתי לקרוא עיתוני נוער- ולדמיין, ולחלום שגם אני אהיה בעליו הגאה של קארה בלונדיני על ראש שזוף, עיניים תכולות ואף מסותת- סביבי חברי וחברותי צוחקים ונהנים אוהבים להיות הם, אוהב להיות אני. אני אני."
dir="rtl">
ג'נדר בנדר מפרקת ומאחה את שנות ה80 לחתיכות ומקטעים של עבר והווה ומציגה שיירי תקופה של פאנק, מוסיקה חתרנית, בועטת ודימויי מגדר מתעתעים.
היצירה מעלה דימויים בהשראת שנות ה 80 ועוקבת אחר התפתחות ומעברים של אסתיטקות מגדר, חברה ומרחב- משתעשעת ומהתלת בדימויים מוקצנים של גבריות ונשיות, כלל ופרט- ומרכיבה מהם פסיפס עשיר וצבעוני על ציר הזמן שבין שנות ה80 לעת העכשווית.
dir="rtl">
יש שפה חזקה, אומה חזקה, לאום חזק ומין חזק. בין ישראל והאתוס הקיבוצי, האסתטיקה הסגפנית סוציאליסטית לבין תרבות הפאנק נוער הפופולארי של שנות ה80 בלונדון ובארה"ב- בשנות ה 80 נדמה והיתה עלייה של גבריות אחרת.
dir="rtl">מה קרה מאז ומדוע גוועו כוחות אלו והותירו אותנו מתבוססים בחברה מאצ'ואיסטית, מיליטנטית ולאומנית?
dir="rtl">
היצירה חושפת, מלבישה ומפשיטה אסתטיקות ממין שונה, ממקום וזמן שונים- מתכתבת עם גבריות ונשיות אחרים ומציעה לוותר על תפיסת הגבריות ההגמונית השלטת... כזו שיוצרת מעטה קרח עבה, מעל אוקיינוס של אפשרויות.
dir="rtl">
מוסיקה-
dir="rtl">Andrea ,Contortions (No New York),
dir="rtl">Teenage Jeesus and the Jurks (No New York),
dir="rtl">HTRK, Calvin Harris, Mars, Virgin prunes
dir="rtl">עידן כהן נתמך על ידי משרד המדע, התרבות והספורט, המדור למחול.
dir="rtl">
dir="rtl">צלם : kfir Blolotin
|