אני מנסה להיזכר ממה התחיל הטירוף הנשי לנעליים. אני מניחה שבהכול אשמה דמותה של קרי בראדשו מ"סקס והעיר הגדולה", מכיוון שעד שהסדרה הפכה לקאלט, הטירוף של בעלות על 100 ויותר זוגות נעליים נשמר בסוד ונותר קיים רק בחדרי חדרים. מה שהטירוף לנעליים הוליד זה כמה מחקרים בתחום פסיכולוגיה וכמה ירידים שנתיים מדוברים.

המחקר מצא כי נשים אוהבות נעליים מכיוון שזהו אביזר האופנה היחיד שאפשר למדוד בלי להרגיש שמנה, כי זה גם האביזר אשר על פיו לא ניתן לקבוע האם הורדנו או עלינו במשקל וכי בלי שום קשר למשקל נעליים תמיד יגרמו לנו להרגיש יפות ואופנתיות. 

ירידי הנעליים הם בעיניי יותר מהכול תיעוד היסטורי לטירוף האופנתי ואחד מהם, יריד "שופוני", התקיים בשבוע שעבר בנמל יפו. מכיוון שבעבר הוטחו נגד המארגנים והמציגים ביריד ביקורות לא מועטות, נשלחתי לביקור על מנת לבדוק מה השתנה בשופוני של השנה לעומת השופוני של אשתקד.

שירות עם חיוך? הצחקתם אותי..

היריד התחיל ביום חמישי בשעה 16:00, אני הגעתי ב-16:03 וזכיתי למחזה שרואים בעיקר באירופה, בכניסה למוזיאונים מעניינים - תור משתרך של נשים בכל הגילאים. 
שילמתי 10 ₪ עבור הכניסה וצעדתי לתוך ההאנגר רחב הידיים שהיה מאוד מרווח (והריח כמו סדנת נעליים באיטליה) ודוכני הנעליים סודרו בו בצמוד לקירות.

בעיניי דווקא בלטה יותר ממותגי הנעליים, גישתם של המציגים / אנשי המכירות בדוכנים. 
חלקם היו אנטיפטיים, חלקם חשדניים, אחרים בחרו בגישה המלחיצה, שבא לידי ביטוי עם הצעה לעזרה מיד לאחר שהופנה לדוכן שלהם מבט מרפרף, ורק מעטים ניחנו בסימפטיות ועשו חשק לגעת, למדוד ומי יודע אולי אפילו לקנות.
נאמר את זה כך: אווירת השופינג שהייתה שם הייתה אקלקטית, לא משהו שכל אחד ימצא לנעים ומתאים עבורו, לא משהו שיוצר את הרצון לפזר את מיטב המרשרשים על נעליים מעוצבות ויקרות. 
המקרה הפחות סימפטי היה של בעלת דוכן הנעליים (שלא אנקוב בשמו) שלשאלתי אודות למוצא של המותג, ענתה לי "תחפשי בגוגל" - איזו מודעות לשירות!

מלבד הנעליים היו ביריד גם דוכני תיקים, מכנסי טיץ וגרביונים, וליד דוכן הנעליים של רוני קונטור (שהציע את כל הנעליים ב-350-380 ש"ח במקום 440-550 ש"ח) שעוצב בצורת בסטה בשוק, הייתה גם שמלה מדהימה שנאמר לי כי ניתן לרכוש אותה בסטודיו.

במתחם גם הוצגו דוכנים של "אחת אחת", LUKKA, דוכן של חברה המייבאת את התיקים של BAGGU מרה"ב ואת הנעליים של BENSIMON (מחירים בין 119 ל-239 ש"ח). המעצב הצעיר עודד אראמה הציג את הקולקציה הצבעונית והמרהיבה שלו (500 - 850 ש"ח) וענת זמיר הציגה תיקי עור בעיצוב שלה.

אביגיל קור שמייצרת את הנעליים והתיקים בעבודת יד ומעור בלבד, הציגה נעליים במידות 36-42 וביניהן מגפונים במחיר מבצע של 550 ש"ח. היו בדוכן שלה גם תיקים ב-50% הנחה וכפכפי הדגל שלה במחיר 450 ש"ח (במקום 550 ש"ח) אשר בין היתר גם משתתפים כעת בתערוכת עיצוב בינלאומית.

גרביונים של המותג הישראלי ZOHARA ושל המותג האיטלקיEmilio Cavallini , נמכרו בשופוני זוג ב-150 או זוג ב-170 ש"ח, נתקלתי גם בכמה דוכנים עם נעלי ילדים ואפילו בדוכן הדפסת נעליים בתלת מימד.

כשסיימתי את הסיור ויצאתי לחופשי על מנת לנשוף לריאות את ריח הים במקום הריח החזק של עור, גיליתי שהתערוכה ממשיכה גם במחסן הצמוד, שבו היה קצת יותר צפוף ו"קואוזי" אבל גם הרבה יותר צבעוני, סימפטי ומעניין.

בחלק הזה ראוי לציון מיוחד הדוכן של נעלי Frank Toro שהוצעו במחיר השפוי ביותר מבין כל המותגים והמעצבים שהשתתפו בתערוכה, זוג אחד ב-225 ושני זוגות ב-400 ש"ח. המוכרים בדוכן היו אדיבים, סימפטיים ומאוד נעימים לשיחה והיה שמח ונעים באזור שלהם. לידם מצאתי גם חגורות וצעיפים, נעלי המותג ECLECTIC  ונעליים מוזהבות וכסופות של Bellinky.

הכינו את הארנקים
מה אני אומר לכם, האם המחירים בתערוכה שווים לדעתי את המוצרים? בהחלט! נעלי עור אמיתיות ובעלות עיצובים ייחודיים בהחלט שוות השקעה של כמה מאות שקלים, מה גם שבכולם ניכרה הנוחות אפילו מבלי למדוד. 

האם למעצבים ובעלי מותגי הנעליים מגיע שנשלם את הסכומים הללו? בהחלט! הבעיה היא שבישראל ובוודאי שבירידים מהסוג הזה שמתקיימים בהנגרים רחבי הידיים, אין לציבור הקונים את המודעות לאיכות חומרי הגלם ולהשקעה המושקעת בפיתוח הדגמים שאמורים להפוך את ההליכה שלנו לרחיפה. 
אם תשאלו אותי האם ראיתי הרבה נעליים שעונות על ההגדרה "אופנתיות", אענה בכנות כי לא, מכיוון שרוב הדגמים שהוצגו בתערוכה נועדו כנראה לא לקהל הרחב אלא למביני העניין אשר לא הולכים לפי הטרנדים. בחלק גדול מהדוכנים לא הוצגו מחירים כפי שנדרש על פי החוק להגנת הצרכן והמחיר היה מודבק על הסוליה של הנעל, מה שהצריך לקחת את הנעל לידיים וזה בתורו ישר שיגר אליך את המוכר או המוכרת שזינקו כמו טורפים על הטרף.

האם נהנתי מהביקור? בהחלט כן ובשנה הבאה אני אחסוך קצת לפני היריד, על מנת לרכוש לעצמי את אחת מיצירות האומנות האוונגרדיות שנקראת "נעלי עור".