תחושת בטן
סיקור המופע שהתקיים ביום רביעי, 5.12.12
לפרטים נוספים על המופע "תחושת בטן" - לחצו כאן

מנהלת משק בית או רוכלת, רקדנית, ליצנית או מנהלת דגולה, לכל אישה יש סיפור ייחודי משלה. לכל אחת מאיתנו יש את השאיפה לשלמות פיזית, לפעמים הלב של כולנו חש בחוסר מוצא ולפעמים אנו מתקשות לברוח מעצמנו, מהחברה ומתכתיביה אבל תמיד מוצאות את הכוחות הבלתי נדלים המסתתרים מאחורי גמישות ולבביות.

 

הסיפור של הנשיות מורכב ומפותל ועובר דרך כאב רב, אושר בלתי נדלה וריגוש אינסופי שמעניקה חוויית האימהות.

אין שני סיפורים נשיים שדומים אחד לשני וגם כאשר אין בהם ולו זכר קטן לשיווין, סיפורים אלה מלאים באותנטיות שנוצרת בזכות ההקשבה שלנו לתחושת בטן. אי אפשר להכליל או לסכם את מה שמסמלת נשיות מודרנית ובכל חברה היא נראית אחרת לגמרי. 

נשים עושות לא רק את אשר מוטל עליהן ומצופה מהן, אלא לפעמים גם את המטלות הגבריות. ללדת ולרקוד ריקודי בטן אלה כנראה שתי הפעולות היחידות שבאמת רק אישה (או מי מכם המרגיש/ה וחי/ה כאשה) יכולה לעשות, וכמו כן גם... להקשיב ולעקוב אחר תחושות הבטן.

 

המופע 'תחושת בטן' מספר את הסיפור של הנשיות על כל גווניה ורבדיה והוא מסופר בחינניות כזאת שאי אפשר שלא להתרגש. חזיתי במופע זה ביום רביעי האחרון במסגרת "התיבה" ומה אני אגיד לכם- התרגשתי עד דמעות, כאשר בסיומו חוויתי את אחד מאותם הרגעים בהם כולי הופכת להתגלמות הגאווה על היותי אישה.

 

"תחושת בטן" מוגדר כתיאטרון מחול אוריינטלי ומועלה על ידי אנסמבל 'קוקייה' בבימויים של רן בן עזרא ושרון שלומי.

שש רקדניות (ליאור ג'ייקובס, מירב סקאל - רוז'נקו, רונית הריס, שלי בן אברהם, שרונה בוטנרו ושרון שלומי) אשר כל אחת מהן מביאה משהו ייחודי לה, בדיוק כמו ההיבטים השונים והרבדים הצבעוניים של נשיות תוך שילוב ריקודי בטן ומשחק, מוזיקה אתנית וחן נשי בלתי נדלה.

שעה של גאווה נשית מתפרצת

המופע מחולק ל-11 חלקים. כל חלק מוקדש לפן אחר של חיי אישה.

"צועניות" הוא הקטע הפותח את המופע ומציג אישה הנקרעת בין רצונותיה לבין תכתיבי החברה, בחלק השני, "מחשבות" מוצגים רגשותיה המתפרצים ובחלק שלישי האישה היא "ליצנית", אייטם בידור לגברים ונשים כאחד.

הקטע הרביעי מציג את האישה בשוק ומעורר תהייה לגבי מי כאן באמת עומד למכירה - הסחורות או האישה?

קטע נוסף מוקדש לקנאה הנשית המפורסמת, וזה שאחריו - לתחרותיות במהלך כיבוש ליבו של גבר.

 

החלק השביעי של המופע מוקדש לאמהות ולתפקידן בעיצוב הנשיות והחלק הבא אחריו מדבר על אחווה אינטימית שיכולה להיות רק בין נשים החולקות בדידות וכיבוש ומסתיים עם "חגיגה" של הארה שיוצרת הרמוניה ברובדי הנשיות וביחסי האישה עם סביבתה. 
כל זה באמצעות ריקודי בטן.

 

אישה יכולה להיות כובשת ומלאת ענווה, בדרנית דגולה ועצובה עד עמקי נשמתה, רכה וחדה, חמימה, אוהבת, תחרותית, קנאית וגם נוקשה. היא יכולה להיות אשת חברה, רעיה וחברה טובה לחברותיה.

לקולות של נשים יש מצלול כה מגוון. לתנועותיה ולשפת גופה יש כוח ועוצמה. מופע "תחושת בטן" מכיל את כל מה שמסמל נשיות והוא מציג את הגמישות ואת הנועזות, את מסתורין ואת השאפתנות הנשית באמצעות תנועה. 

הסיפור המסופר על הבמה נראה על פניו מוכר מאוד, אישה הנקרעת בין תכתיבי החברה לבין רצונותיה ושאיפותיה למימוש עצמי, אבל הוא מבוצע בצורה כל כך אישית וייחודית, סוחפת ועם כל כך הרבה רגישות, תבונה ויכולת משחק, שזה מרגיש כאילו אף אחד לא עשה את זה קודם.

 

שרון שלומי היא הסולנית והכוריאוגרפית של המופע והיא אספה סביבה חמש רקדניות מקסימות שמבצעות את המשחק/ריקוד - כל אחת עם דגש אישי משלה.

 

אם ברגעים הראשונים של פתיחת המופע ניסיתי להבין במה מדובר ולזהות את מה שאני רואה, בהמשך כבר תהיתי לגבי עצמי ולגבי נשים שאני מכירה.

לקראת סיום הופנטתי מיכולת המשחק ומהוירטואוזיות של ריקוד בטן שכובש את המבט במשך שעה שלמה.

כשהמופע הסתיים, הייתי מאוהבת בכל אחת מהרקדניות ועמדו לי דמעות של התרגשות בעיניים.

זוהי הפקה עצמאית רגישה ומדויקת כמו תחושת בטן ואני ממליצה בחום לכולם, נשים כגברים לראות אותה.