הפסטיבל חיבר בין צלמים מהארץ ומחו"ל ועסק בקשר בין המצלם למצולם תוך התייחסות לסביבה שבה אנו חיים, לחברה, לאקולוגיה, לטכנולוגיה, לקהילה ולטבע מסביבנו. הפסטיבל כלל מספר מתחמים בהאנגרים השונים של הנמל כשבכל אחד מהם הוצגו מספר תערוכות. בכתבה זו אבקש להתמקד בתערוכות הבולטות והמוצלחות לטעמי מביניהן, אם כי כאמרת המשורר "היופי נמצא בעיני המתבונן".

זהות ישראלית בלב פסטיבל בינלאומי
בביתן מספר 8 הציגה גוגל את זוכי תחרות הצילום שערכה בשנה האחרונה. גוגל חברה לגלריית Saatchi בלונדון להענקת ה-Google Photography Prize.  
20,000 הגשות מ-146 מדינות התקבלו לתחרות, כאשר בקרב עשרת הזוכים הראשונים שלושה היו ישראלים. 
בתערוכה שהוצגה במסגרת הפסטיבל הופיעו צילומי המשתתפים שהגיעו למקומות הראשונים מבין הישראלים. התמונה הבולטת מביניהם לטעמי הייתה תמונתה של סיון בלכר המתארת דמות מוקפת בחפצים ישראלים הנערמים זה על גבי זה. הצילום מייצג את היחסים בינינו לבין המוצרים שאנו רוכשים ושואל מה הם אומרים עלינו ועל המקום בו אנו חיים.

באותו ביתן, בצמוד לתערוכה של גוגל, אפשר היה לצפות בגדולי הקולנוע הישראלי כשהם מוצגים זה לצד זה בצילומים מתקופות שונות לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל. 

הצלם יוני המנחם תיעד ארבעים שנה של קולנוע ישראלי וסיפר דרך הצילומים את הסיפור של כולנו. בין המצולמים אפשר להבחין בששון גבאי, משה איבגי, יהודה לוי, מוני מושונוב, אורי זוהר ועוד רבים וטובים. המפורסמים מצולמים ביד אמן ומשדרים גאווה בתוצרת המקומית. החוויה הייתה מומלצת בהחלט לחובבי ההיסטוריה התרבותית הארץ ישראלית.

בביתן הסמוך הוצגה תערוכה בשם צ'ווני כווחענה (הארץ שלנו), בניגוד לפרצופים המוכרים בתערוכה של יוני המנחם, כאן עסקו הצילומים בעדה הגיאורגית בישראל כשהם מתעדים דמויות לא ידועות מתוכה ואת הווי העדה דרך השוק, אירועים משפחתיים, הלוויות ומופעים. 
המארג שנוצר טומן בתוכו עושר אנושי ונוגע ללב כאשר הדמויות המצולמות מצליחות לחדור ללב המתבונן ולהזכיר גם לנו את הבית הפרטי של כל אחד ואחד מאיתנו. 

הצילומים בתערוכה מתכתבים בצורה זו עם צילומי הפורטרטים מתחילת המאה העשרים בעוד המצולמים מודעים לכוחה של המצלמה, מתייחסים אליה ברצינות תהומית ומשירים אליה מבט מלא גאווה וכדברי אחד המצולמים בתערוכה, זורו בוטרשווילי, במאי ומנהיג קהילתי: "זה ביטוי של עוצמה, עצמאות והמשכיות".

פנים נוספות של ארץ ישראל אפשר היה למצוא בתערוכה של קרן קיימת לישראל בביתן של סלון יפו לאמנות. בתערוכה של קרן קיימת אפשר היה לראות צילומים המשקפים פרקים מרכזיים בתולדות ארץ ישראל, שהם חלק מארכיון הצילומים של הקרן המקיף 200,000 צילומים. מי שמתעניין ופספס את תערוכת הצילום הבינלאומית יוכל לראות כ-50,000 מהם באתר ארכיון הקרן.

ג'ון לנון בנמל יפו
לצד האמנים הישראלים הציגו כאמור אמנים מרחבי העולם. חובבי הרוק ושנות השישים והשבעים יכלו למצוא עניין רב בתערוכה שתיעדה אושיות תרבות מאותה התקופה כמו ג'ון לנון, פול מקרטני, מייקל ג'קסון בנעוריו והאבנים המתגלגלות. 

חלק מהתמונות בתערוכה הוצעו לרכישה במחירים שנעו בין 2,500 דולר ל-4,000 דולר. גם מי שלא בקיא בנבכי אותם שנים ובתרבות הפופ יכול היה בוודאי לזהות חלק מהצילומים שהפכו לאייקונים תרבותיים בפני עצמם.

פסטיבל הצילום הבינלאומי השני הציע משהו לכל אחד ואחד מהמבקרים: תמונות אמנותיות ומופשטות לצד צילומי עירום, צילומי דיוקן ותיעוד של רגעים היסטוריים. 

הפסטיבל הצליח להמחיש יפה את חשיבות הצילום במאה העשרים ואת הרלוונטיות שלו גם למאה העשרים ואחת. לקח חשוב שלמדתי מהפסטיבל הוא שבימינו כל ילד יודע לצלם תמונה, אבל לתפוס רגע מסוים ולהקנות לו משמעות, הרי שבזה נמדד כוחו של צלם טוב באמת.