שנת 2012 הוכרזה כ-"שנת האמנות" בתל אביב- יפו ובמסגרתה חגגה העיר באירועי "אוהבים אמנות. עושים אמנות" בסוף השבוע הראון של חודש ספטמבר.
70 אמנים ישראלים תחת כותרת אחת
את הסיור שלי פתחתי בתערוכת "ספר האמנים" שהתקיימה במוזיאון יפו לעתיקות. התערוכה השיקה את הוצאתו לאור של ספר האמנים הישראלי במהדורתו השלישית.
יוזמת התערוכה ומי שעומדת מאחורי כל האירוע המרשים הזה היא בבילון אלבז (או בשמה המסחרי בבילון ארט), צלמת ואוצרת התערוכה. | הספר כתוב בשלוש שפות – אנגלית, צרפתית, עברית. הוצאתה של כל מהדורה מלווה בשתי תערוכות – אחת במוזיאון ביפו העתיקה וזמן מה אחריה, תערוכה נוספת בפריס. כל זאת מתוך מטרה להעניק במה ליצירה אמנותית של אמנים ישראליים. |
אביה נולד באלג'יר, אמה בפולין והיא עצמה נולדה וגדלה בצרפת, לפני כ-15 שנה היא הגשימה את חלום אביה ועלתה לארץ יחד עם ילדיה.
את הרעיון לספר, המאגד בתוכו יצירות של כ-70 אמנים ישראליים, היא קיבלה מבן דודה, ג'ורג' לוי, מנהל "מגזין דס ארט" הצרפתי, ואת המהדורה הראשונה היא הוציאה במהלך אירועי ה-60 למדינת ישראל.
על אף העייפות הניכרת בפניה בבילון מסכימה לענות על שאלותיי בעברית חיננית של עולה מצרפת. מסתבר לי שאת כל ההפקה הזו הרימה בבילון בשתי ידיה הקטנות - משלב איסוף ובחירת האמנים, ועד נעיצת המסמר שבקיר כדי לתלות התמונות. כמה אמביציה באישה אחת.
מיקום התערוכה במוזיאון העתיקות ביפו מסמל מבחינתה את הקשר להיסטוריה ולעבר שלנו, מה שגם מהווה מוטיב חוזר בחלק מן העבודות.  בבילון אלבז
הספר כתוב בשלוש שפות – אנגלית, צרפתית, עברית. הוצאתה של כל מהדורה מלווה בשתי תערוכות – אחת במוזיאון ביפו העתיקה וזמן מה אחריה, תערוכה נוספת בפריס. כל זאת מתוך מטרה להעניק במה ליצירה אמנותית של אמנים ישראליים.
בבילון בסיועו של משרד החוץ מנסה לקדם את הספר, להציגו ולקיים תערוכות במדינות נוספות.
כיום, לאחר שתי מהדורות של הספר וכתוצאה מהפרסום שהוא קיבל, אמנים כבר מכירים את בבילון ופונים אליה בכדי להופיע בו. בנוסף, בבילון עובדת עם מספר אוצרות שמחברות אותה עם אמנים נוספים.
כשהיא נשאלת לגבי השיקולים שבבחירת האמנים היא מדברת על שניים עיקריים: הראשון הוא גיוון – למצוא אמנים מזרמים שונים ומחלקים שונים של הארץ, השני הוא בשלות – היה לה חשוב לתת במה לאמנים מנוסים שאינם בתחילת דרכם.
יחד עם זאת, היא מציינת, שבתערוכה יש מספר אמנים מאוד צעירים ומוכשרים והיא רצתה לאפשר להם את החשיפה הזו.
נשמע טוב? גם לי. 'אממה', כל הפרויקט הבאמת נפלא הזה מתקיים מכספי האמנים אשר נאלצים לשלם בכדי להשתתף בו. לצערנו, אמנים שבאמת מתקשים להתפרנס וזקוקים לחשיפה הזו לא יכולים להסתייע בה.
במקרה בו בבילון מאתרת אומן צעיר ומוכשר בתחילת דרכו, היא מאפשרת לו להופיע בספר ובתערוכה ללא תשלום.
הביקור בתערוכה עבורי היה חוויה חשובה ובעיקר מעוררת גאווה – כמות כל כך גדולה של אמנים ישראליים המציגים שלל יצירות מקסימות ומגוונות. כולי תקווה שהתערוכה והספר אכן יסייעו וישמשו במה לחשיפה של כמה שיותר אמנים.
מוזמנים לחדור לפרטיות
את סיורי אני ממשיכה ב"מעבורת החלל", תערוכות שהתקיימו בסטודיואים שונים ברחבי העיר. הסטודיו הוא החלל בו היצירה מגיחה לעולם ולרוב היא מועברת ממנו באופן מלאכותי לחלל אחר, בו היא מוצגת.
תערוכת מעבורת החלל דנה בניתוק הזה ומטרתה להתייחס לסטודיו לא רק כמקום "הולדתה" של היצירה אלא גם כמקום התצוגה שלה.
אני יוצאת לבקר בשני חללי סטודיו ברחוב רבננו חננאל, אזור של מוסכים ובעלי מלאכה.
בניגוד ליופי, שבחלל הכניסה למוזיאון העתיקות ביפו, במקרה הזה, לא מדובר באזור מטופח. אני חושבת לעצמי - מעניין באיזה סביבה נוצרו יצירות האמנות שראיתי בתערוכת ספר האמנות.
הבניין מורכב מארבע צלעות מקבילות ויוצר במרכזו חלל מרובע. שני הסטודיואים של שני האמנים, משקיפים זה על זה משני צידי הבניין.
אני נכנסת לסטודיו הראשון של אורי גרשוני - "לשכה אפלה". מספר אנשים מכוונים אותי לעבר הוילון השחור, "אורי, יש לך אורחים", הם מסבים את תשומת לבו והוא מגיע לתת לי הדרכה אישית.
הוא מכבה את האור ובחושך המוחלט פתאום מופיעה על הקיר מה שנראית כתמונה מוקרנת של מבנים ישנים, לאחר כמה שניות אני מבינה שמדובר בנוף שנמצא מחוץ לסטודיו.
גרשוני לקח מצלמה דיגיטלית, הוריד את העדשה, ניקב חור במקומה והסב אותה ל"קמרה אובסקורה".
לאחר כמה שניות של התפעלות אני מבקשת לראות עבודות נוספות שלו, והוא מפנה אותי לספר תמונות. את צילומיו של גרשוני הוא עושה באמצעות הטכניקה הזו מה שיוצר תוצאה מאוד מעניינת, תמונות מיושנות ואפרוריות.
התחנה האחרונה בסיור האמנות שלי היא בסטודיו של עדן בנט. הסטודיו גדול ומואר, בנט ובן זוגה יושבים ומקדמים את פניהם של הנכנסים.
במבט ראשון, בלגאן; ערימות של ציוד, חומרים מעץ ומפלסטיק, ניירות, רהיטים ישנים ומה לא.
בחדר הפנימי המחשב הנייד שלה מראה סרטון בו בנט משוחחת עם השכנים, עובדי המלאכה, כשברקע רעשים מכל מיני סוגים – משאית עושה רוורס, מעלית עולה ויורדת וכו'. מסוג הרעשים שמפרים שקט ושלווה (ומחזירים אותי לשנה א' בלימודים כשמחפשים תירוץ להפסיק ללמוד).
במבט שני אני מבחינה גם בסדר שבבלגאן ובמבנים שיצרה בנט מהחומרים השונים – מעין פירמידה שעשויה מקרשים, עמודים, נדנדה מספוג ועוד.
בנט מסבירה כי את החומרים ליצירות היא אוספת מהרחובות למטה, מהפסולת של עובדי המלאכה. את העבודות שהיא עושה היא מפרקת אחרי זמן מה ומשתמשת בחומרים לעבודות חדשות.
במבט שלישי, אני מביטה בעבודותיה ובסטודיו המפוזר והמבולגן ומצליחה לראות בדמיוני כיצד יצרה אותן. כשמביטים בהן על רקע הנוף הניבט מהדלת, הן משתלבות בטבעיות עם סביבתן וכל הסטודיו מתחבר לכדי תזמורת הרמונית אחת.
"מעבורת חלל" - הזדמנות ייחודית וחד פעמית לפלוש למרחבו הפרטי של האומן ולקחת חלק בחוויית היצירה שלו.
|
מאת: לירון בנקין
