צילומים: גל לוי

פעם ליצירות האומנות שהיינו צורכים היו התחלה, אמצע וסוף ברורים. יצירות האומנות האלה בדרך כלל ניסו להגיד לנו משהו חשוב על החיים, או על עצמנו ובדרך כלל כללו דמויות טרגיות כאלו או אחרות. 
היום אנחנו הולכים לתיאטרון, למוזיאון או קוראים ספר גם כדי לחוות השקפות ונקודות מבט על העולם שבו אנו חיים אבל גם ובעיקר כדי לחוות משהו שונה, זווית רעננה שתצייר לנו את המציאות באורח אחר. 
בעולם שבו נדמה שכבר עשו את הכול, מה עוד נשאר לנו לחפש?

 

תיאטרון האבסורד שנוצר בתקופה המבולבלת של אחרי מלחמת העולם השנייה, התיימר ליצור משמעות בעולם שבו המשמעות איבדה את עצמה לדעת. הדימויים שהוצגו על הבמה תיארו עולם כאוטי ללא סדר והציגו מעין אלטרנטיבה חילונית, ששאפה להגדיר את האדם בתוך הריק של החיים המודרניים.

בערב הוקרה לתיאטרון האבסורד שהעלה תיאטרון יפו, נבחרו שני מחזות אבסורד מאת שניים מהיוצרים המובילים של סוגת התיאטרון: הרולד פינטר ויוג'ין יונסקו. בערב הועלו שתי הצגות בבימוין של שתי במאיות צעירות (יעל חדד וחן זאוסמר) ובביצועם של תלמידי ביה"ס לאומנויות הבמה בסמינר הקיבוצים.
 

הרולד פינטר היה מחזאי ובמאי יהודי בריטי. בשנת 2005 קיבל פרס נובל לספרות על עבודתו. "החדר" שהועלה ב"תיאטרון יפו" היה מחזהו הראשון. המחזה הוא אכן בוסרי במקצת אך הוא מציג תרחיש מעניין שניתן לפרשנויות מכיוונים שונים ולמעשה כל אחד בקהל יכול להבין אותו כרצונו בגלל ההתפתחויות הסתומות בו והסיום הלא ברור. המחזה מתרחש בבית דירות מתפורר בדירתם של שני בני זוג. היא דברנית וחשדנית והוא שתקן ובריון. 

המתח נבנה במחזה סביב דירה אחרת, דירת המרתף והדייר המסתורי שלה והקשר שלו לאישה. התפאורה משחקת במחזה תפקיד כאילו הייתה דמות ראשית. בהצגה שהוצגה בתיאטרון בחרה מירב לב שעיצבה את התפאורה לצבוע את הרהיטים ופרטי הבמה בטורקיז כאשר הדמויות לבשו בגדים בגוון הצהוב כתום. הניגוד המעניין יצר משחק צבעים שהוסיף למתח ולהתרחשות המוזרה על הבמה. 
השחקנים מצידם מילאו את תפקידם כהלכה, אף על פי שמדובר במחזה שאינו קל להבנה כלל. אודה שיצאתי מהמחזה עם די הרבה סימני שאלה, ושבדרך כלל אני מעדיפה מחזות ברורים יותר, עם סוף פתוח פחות. 
המחזה הוא מחזה קצרצר ונדמה כאילו היה צורך בכמה רגעים נוספים שיבהירו לנו את שהתרחש למעשה על הבמה. במתכונתו הנוכחית הוא יוצר תחושה של החמצה, ניכור ופספוס והביצוע המוצלח של התלמידים לא הצליח לחפות על המחזה הבעייתי.

 

"אלתורי קרב" - המחזאי מול המבקר
יוג'ין יונסקו היה סופר רומני צרפתי ומחזאי. יונסקו היה יהודי מצד אימו וב-1967 ביקר בישראל. הוא אף זכה בפרס ירושלים ובתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב. 

במחזהו "אלתורי קרב" שהועלה בערב, מופיעה דמות בשם יונסקו, המתארת את המחזאי. המחזאי יושב בחדרו ומנסה, איך לא, לכתוב. לחדר נכנס איש שיווק, עסקן או מומחה לתיאטרון שמנסה לדלות מיונסקו פרטים על התקדמות המחזה. יונסקו רוצה להעמיד פנים שהמחזה קורם עור וגידים, בזמן שלמעשה הוא נמצא עוד בחיתוליו ותוך כדי כך נכנסים לחדר עוד שני אנשים מכובדים גברת ואדון, שגם הם שואפים לתהות על קנקנה של היצירה. 

מכאן והלאה מתנהל דו קרב משעשע בין המכובדים לבין הכותב, שמואשם בכך שאינו מבין דבר וחצי דבר בתיאטרון. השלושה מבלבלים למחזאי את הראש שוב ושוב, עד כי בסוף המחזה הוא מודה כי לא נשאר בו שום חשק או רצון לכתוב. 

המחזה שם ללעג את כל אותם מבקרים או אקדמאים שחושבים שהם יודעים יותר טוב מה הקהל רוצה ועל מה צריך לכתוב המחזאי. המחזה גם מראה עד כמה נזילה היא ההגדרה של התיאטרון ושלמעשה לכל אחד הגדרה משלו. המחזה הוא מחזה לא סטנדרטי והגשתו על ידי צוות השחקנים המצוין דמתה יותר לסטנד אפ או למופע בידור מאשר למחזה מעונב, בשילוב עם נגיעות מודרניות וישראליות כפי שמתבקש.

ערב האבסורד הפגין בצורה ממצה את עקרונות הסוגה התיאטרלית הזו והוכיח את מה שתיאטרון יפו מגשים מדי ערב: פנים רבות לתיאטרון וטוב שיש מי שזוכר ומאפשר בית לכל צדדיה השונים של האומנות האהובה הזו.