|
- "יש לך יין לבן?" הברמן מחייך ואומר לי "כן, זה הסוג היחיד"
- "כל סוג של יין לבן יהיה מצוין עבורי בשביל סקירת תערוכה", אני אומרת.
יום חמישי בערב לח במיוחד עת הכריזה ת"א על לילה לבן / שחור אני הכרזתי על סיור גלריות ותערוכות האהוב עליי במיוחד.
אוצרת התערוכה חנה קומן מקבלת אותי בשמלה וצמה עטורה בסרט סטן כחול.
הייחודיות בתערוכה היא שמדובר בתערוכה רבת אמנים המזקקים את אמנותם לכדי ריבוע בגודל 20×20.
 ענת רוזנסון בן- חור
אומן לרוב חי אומנות פרטית משלו, פורץ גבולות, לא תוחם את עצמו לתוך ריבוע. הרצון שלי היה ליצור אילוץ אצל האומן ולהביא את יצירתו וגדולתו בקטן.
בתערוכה הזאת, האמן חווה ביצירתו את ההתנתקות, העריכה, הדיוק, וחילוץ העיקר.
אני מסתכלת בסקרנות והנאה ביצירות, ולפתע נשמתי נעתקת. חנה שיר!
"חנה שיר אומנית שלכם בתערוכה? "אכן כן", עונה חנה קומן ומחייכת.
ואכן, כפי שנוכחתי לדעת פעמים רבות בחיי עד כמה העולם הוא קטן ואדון גורל דואג למפגשים מרניני לב. אני מספרת לחנה קומן, אוצרת התערוכה, על חנה שיר, מורתי הדגולה לספרות מימי התיכון. אותה חנה שכבר אז הזמינה אותי לתערוכות שלה.
אני מגלה דיוקן קטן של חנה שיר עצמה, ומחייכת. אישה גדולה מהחיים תחומה בתוך ריבוע קטן.
משמעות התערוכה מקבלת עתה מימד רציני בעיניי - אדם בתוך עצמו הוא גר, ומביא את חייו, תרבותו, דעותיו לתוך ריבוע, שם הוא גר כעת.
הטווס הלבן
חנה מפנה את תשומת ליבי לאמנית עינת מוגלד המספרת לי שהיא מציירת בד"כ עם טושים. בעבודתה 'הטווס הלבן' ציירה בטוש דק לבן מה שאילץ אותה לדייק בכל קו ומתאר.
האמנית ציירה סדרת ציורים בשם 'הטווס הלבן' והעבודה הספציפית בקטן המוצגת בתערוכה היא חלק ממנה. בעבודה ניתן לראות תקיפה/תעופה של הטווס הממריא מול הרצון לתקוף.
עינת מדגישה שחשוב לה לספק מידע ברור למתבוננים בעבודתה ולהמחיש את האובייקט שהיא יוצרת.  עבודה של שחר סיוון
אני משתפת אותה בהגיגי ליבי, שנדמה שיש כאן כאוס שחור מול טווס לבן, חשיכה מול עובדה מוגמרת. היא מאשרת: "יש כאן 'אמת עמוקה ומציאותית' אל מול תהום וריק. אני עוסקת בחומרים קשים, גראפיים ומהם אני מנסה ליצור רכות דרמה וחויה חושית אינטנסיבית. העיסוק שלי סובב סביב השחור והלבן כצבע,כערך וכקונספט בפני עצמו. היצירה של הטווס הלבן היא יצירה שעוסקת במתח שבין תעופה לתקיפה בין רכות ועדינות ובין תוקפנות".
העבודה הוצגה בתערוכה דומה ברוצ'סטר בניו יורק, והתעסקה עם הפורמט המרובע הזוכה לעדנה כיום במקומות שונים בעולם.
כח נשי נדחס למגירה
אני ממשיכה בסיור, ושואלת את חנה המלווה אותי בנאמנות מה פשר היצירה עם הביסקוויט?
"זה פתי בר", היא אומרת.
האמנית יעל גורן מתמקדת ביצירות שונות הלקוחות מעולם 'ממתקי הילדים': שרשראות סוכריות, ממתקים שונים וסוכר הם מנת חלקה. מה שמעניין בתמונה הוא שהפטי בר מיסודו קטן, והתחושה שיש מוצר קטן בתוך ריבוע קטן, מעבירה את המסר של מתוק וילדות.
הצלמת מבקשת ממני לבחור יצירה שאני הכי מתחברת אליה ולהצטלם לידה. אני נעתרת בחיוב ובוחרת בטבעיות בעבודתה של האמנית דבורה מורג "'ילדה מקופלת".
המדובר בבובה הנראית כילדה - אישה מקופלת לשניים וישבנה נדחס לתוך מגירה'.
שאלתי את דבורה על משמעות העבודה. לדבריה,יש כאן כוח נשי עוצמתי מאוד גדול.
הבעתי את דעתי שכשם שיש אנשים הכותבים 'שירים למגירה', כך יש נשים שלוקח להן זמן להוציא את עצמן החוצה אם בכלל. היא אמרה שזה נכון ומעניין. יצירתה של מורג יפהפיה עד כדי דמעות, המחשה מדהימה בעזרת עצמים פשוטים כמו: בובה, ומגירת עץ קטנה ומשמעות ענקית שפשוט 'מוציאה מהמסגרת הטבעית'.
חלל, גשר, נייר
אני שואלת את חנה מה התמונה המעניינת הזאת? ומיד מתייצבת לצידי האמנית תמי סואץ.
תמי עובדת על נושא 'תזכורות לדברים שכבר אינם'. המדובר על סדרה שלמה של חללים הבנויים מקטע הסטורי וקטע חוויתי על מקומות שאנשים יצרו ובנו ומכאן העניין הרב.היא מסבירה לי שבתמונה הספציפית המופיעה בתערוכה יש חלל בדרום ת"א מבנה מפעם משמעותי אל מול ריק ונשכח מעיניי הציבור כיום.  עבודה של שי עבאדי
ומדרום ת"א אני ממשיכה להודו הרחוקה בחברתו של האמן ההודי צ'נצ'יל בנגה, המתמקד בנושא גשרים. אני מספרת לצ'נצ'יל על טיול בהודו וגשרים שונים שראיתי שם ואנחנו מחליפים חוויות על נוף עירוני ונוף כפרי. בעבודתו של בנגה, ניתן לראות גשר ישראלי מצוי המחבר אותנו מהעבר אל הקידמה, העתיד.הוא מסביר לי שלמתבונן הגשר מזכיר בית, כי הגשר הוא הדרך המחברת למעשה בין עבר הווה ועתיד.
יצירה נוספת שהרשימה אותי היא יצירתה של האומנית נעה יקותיאלי. נעה מסבירה לי על 'נגזרת נייר'. נגזרת הנייר היא לא מוערכת בד"כ.
כאן בעבודה הקטנה הזאת, אנחנו רואים איך מומחש נושא 'צל ילדות מודחק'. מועברת כאן חיות,עצב ומסך חיים שלם דרך נגזרת נייר בתוך מסגרת עץ.
ולסיכום - בזעיר אנפין
בסיבוב השלישי בתערוכה אני מבינה שאם היה עליי לזקק את כל התערוכה לכדי פסקה שתיים או ריבוע היא הייתה:
"להתרכז, לתמצת, לחדד. להשתלט על צבעי השמן, לזרום עם צבעי המים, לקבל את המסגרת, להחליט, להאיר. לנעוץ מבט. להתכוון, לבחור, להשקיט את התאווה, להרעיש את הבחירה, להשתחרר, לוותר ולאלתר. למחוק. לא להפריז, לטהר, לנקות, להחריף, לגעוש, לעקוץ ולהלום.לזכך. להתנתק, לחלץ את העיקר, לנסח, לערוך, לשקול ולהבריק. לדקק. לקלוע, להתפקח, לבודד, להעמיק, לדעת ולהסתגל. לפשט. לדחוס, להתהפך ולדייק".
תערוכת בזעיר אנפין 2012 יפה אלגנטית ונוגעת ללב.
גלריית צדיק,רח' שמעון הצדיק 16,יפו.
נעילת התערוכה: 28.08.2012
אוצרת התערוכה:חנה קומן
משתתפים: שירלי אגוזי | תרצה אולמן | דרור אוסלנדר | יונתן אופק | דן בירנבוים | מיכל בן זאב | דרור בן עמי | צ'נצ'ל בנגה | אורנה ברומברג | ריטה בריאנסקיה | מיכל גבע | רועי גבעתי | הדר גד | תמה גורן | יעל גורן שטראוס | מאיה גלפמן | אילן דותן | אלכסנדר ווז'יק | כרמלה וייס | איתן ויתקון | נעמי חייסלר | גיל טולקובסקי | גליה טיאנו רונן | גלי טימן | דוד טרטקובר | אמנון יוהס | נעה יקותיאלי | יהונתן כיס-לב | זהבית כרמל | נדב ליפשיץ | לצי | עינת מוגלד | דבורה מורג | מנוחין | פפי מרזל | עידו מרקוס | טלי נבון | בעז נוי | רות נורמן | מירי נישרי | תמי סואץ | שחר סיון | אורית סימן-טוב | איריס סינטרה | יונת סינטרה | אורלי סרוק | שי עבאדי | פאולה עליון | רינת פודיסוק רייזנר | דלית פרוטר | יוליה פריידין | ליבי קסל | ענת רוזנסון בן-חור | דן רייזנר | אוהד שאלתיאל | עתליה שחר | צח שיף | חנה שיר | חנן שלונסקי | מרים (מימי) שנל | DEDE
|
מאת: מירה טל
