אמנות אינסטנט?  

ביקור שנוי במחלוקת בתערוכת הצילומים - Insta'art

התערוכה מוצגת עד 20.6.12 בנמל יפו - לפרטים לחצו כאן

ביום שישי האחרון יצאתי לסקר את התערוכה המדוברת Insta'Art בנמל יפו. אם אתם מתגוררים בתל אביב, יש לכם חשבון פייסבוק ובבעלותכם אייפון סביר להניח שהמילה אינסטגרם מוכרת לכם וקרוב לודאי שאתם מנויים ומעלים תמונות באופן קבוע.

לטובת אלו שלא מכירים (אל תתביישו, זה בסדר) אסביר כי מדובר באפליקציה חינמית המאפשרת למשתמש לצלם תמונות, לערוך ולשדרג אותן באמצעות מסננים גרפיים שונים ולהקנות להן מראה מיושן ונוסטלגי. לאחר העריכה אפשר לקבל תגובות ו"חיבובים" (לייקים) באינסטגרם ובנוסף אפשר גם לשתף ברשתות החברתיות השונות.

התערוכה מציגה צילומים תוצרת האפליקציה  Instagram , כשהשאיפה היא להציג את הטובים והמעניינים ביותר שבין צלמי האינסטגרם.

 

אוצרי התערוכה חן ג'יין, זוהר ומייקי חפץ בחרו להציג תמונות מתוך שלושה תחומים – "Urban TLV", "FoodPorn", "Moments"
כמו כן, הם הקדישו קיר נפרד לתמונותיהם המוגדולות והממוסגרות של מספר צלמים מקצועיים המשתמשים גם באינסטגרם ככלי לביטוי.

ART ו - INSTANT הולכים ביחד?
בקרב צלמי סטילס מקצועיים הדעות בנוגע לאינסטגרם הן חלוקות. ישנם כאלה שעושים שימוש באפליקציה, ביניהם גם אלו שהציגו תמונות בתערוכה ויש כאלה המתנגדים לאפליקציה לאור "הקלות" שבה ניתן להשיג תוצאה מקצועית ויפה באמצעות המסננים. לדידם, ערכה האמנותי של התמונה נפגם. 
על כן, חיבור המילים Instagram עם Art מעורר אצלי שאלות על הקשר בין השניים שמלוות אותי במהלך התערוכה...

התערוכה מוצגת בחלל גדול, הקהל ברובו מורכב מחברה' צעירים, השיחות מסביב עוסקות בתשבוחות לאפליקציה.

אני מגיעה עם מצלמת קנון דיגיטלית אבל ברגע האחרון וברוח התערוכה אני מקבלת החלטה לצלם תמונות רק באמצעות האינסטגרם.

רושם ראשוני מתעתע
אני מתחילה את הסיבוב בקיר הצלמים המקצועיים. נדמה שרוב התמונות מבויימות ורובן הן פורטרטים. הדמויות הן מאוד צבעוניות, יפות על גבול השלמות, מזכירות פרסומת ולא מעוררות הזדהות.

במבט ראשון, הצילומים מאוד מרשימים, אך במבט שני אני שמה לב להבדל בחדות שבתמונות, שאינה אותה חדות הקיימת בתמונות המצולמות במצלמה מקצועית.

בחירת מושאי הצילום -  אוכל מהיר, כוכבנים ובילויים, נושאים מעט רדודים, עוזרת לי לאפיין את המדיום עצמו שהוא מדיום אינסטנט, מיידי. אני חושבת לעצמי "אינסטנט פודינג וניל", "כוכבי אינסטנט"...

אני מתעכבת על תמונה אחת בקיר הצלמים, שצולמה על ידי "שי נייבורג", ובה ילד מחייך למצלמה בתוך מים כחולים. נדמה שהתמונה מתעדת רגע אותנטי מהחיים ומרגיש לי כאילו היא הוצאה מתוך האלבום המשפחתי. משהו ברגע הזה המתועד בתמונה נתפס אצלי כיותר נכון. הנגישות של האפליקציה וקלות השימוש שבה מאפשרת צילום ברגעים שגרתיים ויומיומיים ומבחינתי זה חלק מהייחוד שלה.

אני ממשיכה לחלקה המרכזי של התערוכה המציג תמונות של צלמים חובבים שעושים שימוש יומיומי באינסטגרם.

התמונות קטנטנות ולא ממסוגרות, תלויות צפוף צפוף זו לצד זו, על פי הנושאים ונראות כמו קולאז'. 
בניגוד לתערוכות רגילות, בהן כל תמונה או ציור מקבלים מקום משלהם ותשומת לב מלאה, כאן התמונות מקבלות משמעות אחת מהשנייה.

בלי לשים לב אני מוצאת את עצמי מחפשת שמות של חברים, מכרים, ובאופן מגניב, אני גם מוצאת כמה.

אני עוברת ומזהה בתמונות כל מיני דמויות תל אביביות-מיתולוגיות, ביניהן "ישו" ועוד כמה הומלסים ידועים. תמונה של הבימה, תמונות מתוך מצעד הגאווה, תמונה של רון חולדאי, בניינים ורחובות, כל מיני סמלים תל אביביים. תערוכה עם הומור.

אני מבחינה בתמונה אחת של ילד שחום עור המחזיק שלט Help me הפוך, במה שנראה כהפגנה. עד אותו הרגע העיסוק בנושאים פוליטיים, כואבים מה שלרוב מאוד מאפיין תערוכות אמנות, נעדר מהתערוכה. ייתכן כי המיידיות של התמונה והקלות שבה ניתן להשיג תוצאה יפה וצבעונית כאילו לא מאפשרות נגיעה בנושאים עמוקים ואמיתיים.

בסיבוב שני וממוקד יותר בתערוכה, אני מבחינה בתמונות נוספות המבטאות כעס וכאב שאיכשהו הלכו לאיבוד בתוך כל הצבעים הססגוניים.

בתמונות תחת הכותרת FoodPorn מודגש הפן האסתטי שבאוכל ומוצגים בעיקר קינוחים בשלל צבעים מעוררי תאבון.

הקטגוריה של הרגעים (Moments) הכי נוגעת לי באופן אישי. היא מתעדת אנשים, ילדים, זוגות, בעלי חיים ומעבירה תחושה אינטימית ביני לבין הצלמים. התחושה היא שאני מצליחה לחוות את מה שהם חוו ברגע הצילום. עוד אני שמה לב כי בקטגוריה הזו מושאי הצילום הם לא יפים באופן מיוחד ולכן גם יותר מעוררים הזדהות.

הגשמת פנטזיה, או קיצור דרך?
אז מה הסיפור בעצם עם האינסטגרם הזה? מדוע הוא תפס כל כך חזק ומדוע הוא מעורר ביקורת?

לקראת סוף התערוכה מתבהרת לי התמונה, האינסטגרם הוא מעין הגשמת פנטזיה פרטית לכל אדם פשוט שרוצה להיות אומן. בלחיצת כפתור כל אחד יכול ליצור תמונה יפה ומרשימה.

האם זו אמנות? לא סגורה על זה, אבל מה שבטוח, זו תופעה תרבותית מרתקת וכלי לביטוי של אירועים יומיומיים וקטנים עם האפשרות לצבוע אותם באיזה צבע שרק תבחר.

נהוג לחשוב כי בחיים עצמם הדברים היפים באמת מגיעים כתוצאה מעבודה קשה ובמקרה הזה, אין ספק שמדובר בקיצור דרך ואולי זו הסיבה שהאינסטגרם מושך קצת אש.

לו רק החיים היו כמו תמונת אינסטגרם. אם הייתה הייתה לנו היכולת לשים את הפוקוס על מה שנראה לנו חשוב ויפה, לטשטש את השאר, לתחום ולצבוע את הכל בצבעים הכי יפים, הדברים באמת היו יותר קלים.

אני עוזבת את התערוכה אבל לא לפני שאני מעלה תמונה מהתערוכה לחשבון האינסטגרם הפרטי שלי.