כבר כתבתי כאן בעבר שיריד הנעליים שופוני עדיין מחפש את דרכו. היריד הנוכחי מסמן, להבנתי, את תחילתו של המסלול שראו מארגני הארוע בחזונם. הרבה חוזקות, מעט חולשות בלתי נמנעות ובסך הכל - אווירה טובה הרבה יותר וארגון מתוקתק הרבה יותר מבעבר, הופכים את היריד הנוכחי לשווה ביקור.
גם אם לא תקנו, הוא מעניין.
 נשים וגרביוני נשים: שופוני עדיין בנמל יפו, אבל הפעם בחלל הרבה יותר מוקפד (והרבה פחות מסריח מדגים). החלל גדול - מאוד - עם מבחר מצומצם יחסית של מציגים ועמדות די גדולות ונוחות עבור הלקוחות, גם למדידה.
רוב המציגים הציגו מגוון די רחב של דגמים, מה שהיה נחמד.
היו גם מעט יחסית דוכנים שלא החליטו מה הם מציגים והציגו בלגן בלתי מאורגן.
החלל נמצא בקומה במעלה המדרגות. יש גישה לנכים במעלית.
עוד דברים חשובים שיש: שירותים נקיים וחניוני חינם מסודרים בסביבה. מיקום מעולה.
אם הדימוי שצרוב לכם במעמקי התודעה הוא של הטי-מרקט למיניהם, עם צפיפות בלתי אפשרית, טווח מזערי של מידות וילדות עם סכין בין השיניים שנאבקות על מקום בתא המדידה - שום דבר מאלה לא יקרה לכם בשופוני.
המעברים רחבים ונוחים גם לאמהות עם עגלות, ראיתי עמדות מדידה כמעט בכל הדוכנים וממה שראיתי רובם גם הביאו טווח נאה של מידות.
המציגים והנעליים: כדי לא לשעמם אף אחד אמנע מלחזור על עצמי. אומר רק שיש מציגים מקומיים ויבואנים, כך שאפשר לדבר על נגיעות קצת שונות בעיצוב (תהיתם פעם מדוע יש תחושה שכל המעצבים הישראליים עושים אותו דבר? ובכן, פה יש כל מיני, וכמו שאפשר לצפות מיבוא - זה לא בדיוק כמו תוצרת הארץ, לא מבחינת חומרי הגלם, לא  הנעליים היו מלכות האירועמבחינת התפירה ולא מבחינת החשיבה על הדגם). בלטו בהעדרם דוכנים של חברות מסחריות גדולות כמו טבע נאות, שכן נכחו בירידים קודמים, מה שהפך את היריד להרבה יותר מוכוון אופנה.
הכי אהבתי את נעלי הגברים של ARAMA, נעלי הילדים של זמל'ה וכמה דגמים של Nordik, ליבלינג ודה בראנץ'.
התערוכה: זו הפעם השנייה שאני רואה תערוכה כלשהי המתנהלת בחלל סמוך לחלל המכירה.
בפעם הקודמת אלה היו מיצגים שלא הבנתי, הפעם הבנתי כבר יותר.
מצד שני, היו יחסית מעט פריטים וחלל התצוגה היה כל כך גדול ועירום, שהם קצת הלכו לאיבוד.
מאחר שההכנסות ממכירת פריטי התערוכה ייתרמו למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, אני מעודדת אתכם בזה לרכוש את שני הדגמים המוצלחים מביניהם, לטעמי, נעלי העיניים של אריק בוקובזה ונעלי הקיפוד (שלא נראות קיפודיות במיוחד במבט מקדימה) של יערה קידר האהובה.
תמחור: עשרה שקלים, זה מה שתשלמו בכניסה, וזה ככל הנראה יהיה המחיר הנמוך האחרון ביריד (למעט בקבוק הבירה שקיבלנו בחינם והיתה טעימה בטירוף). המחירים, כרגיל וכצפוי ממעצבים עצמאיים שתופרים בארץ ומשלמים הרבה על כל דבר, לא נמוכים כלל.
דגמי היבוא לא באמת מאזנים את היצרנים, אבל זה ככל הנראה חלק מהעניין: במקום לצפות משופוני שיתפקד כסייל נעליים פראי, מדובר על רכישה תרבותית ומושכלת של נעליים מעוצבות לעילא.
בקצרה, מדובר בחנות מעצבים מעוצבת למדי לפרק זמן מוגדר, עם לא מעט מעצבים מוצלחים ובמחירים שאמנם נמוכים ממחיריהם הרגילים, אבל עדיין לא מהווים תחרות למחירי הרשתות.
לאתר של נעלולה - לחצו כאן |
מאת: נעלולה
