זוכרים איך סיקרתי בשנה שעברה את יריד הנשים היוצרות?
גם אני זוכר. היה כיף דווקא.
אבל אתם לא יודעים איך אחר כך הטלפון שלי כל הזמן צילצל, וכל מיני נשים שאין לי מושג מאיפה השיגו את המספר החסוי שלי, ביקשו את התמונות שצילמתי.

נשים, אתם יודעים, לא ישירות כמו גברים, ומוצאות דרכים עוקפות להתחיל איתך, אז ישר הבנתי במה מדובר והפניתי אותן לעורך שיטפל במשלוח התמונות (עשרה שקלים האחת, אפשר להדפיס אפילו פוסטר), כי אני כבר מסודר מבחינת בת זוג, למרות שאין לי טבעת על האצבע שתעיד על כך.

 

לכן, כשביקשו ממני לסקר שוב את האירוע השנה, קצת היססתי.

לא שאני רואה בנשים המנסות למצוא את דרכן לליבי טירדה חלילה – אני מבין אותן, הרי מדובר בשילוב מנצח שעקב צניעותי לא אפרט לגביו, אלא שלא נעים לי לגרום להן אכזבה ולהפריח תקוות שווא.
לאחר התלבטות קלה (כחמש שניות) הסכמתי למשימה, אך לוויתי טבעת נישואים מחבר, כדי לפתור את הבעיה הקטנה הזו שדיברנו עליה, ואני מקווה שבזאת נגמר הסיפור, לטובת כל הצדדים.

 

ואחרי כל ההקדמה הזו מצאתי את עצמי מתגלח באדיקות, חופף פעמיים, משפריץ אפטר שייב יוקרתי ולובש את בגדיי המחמיאים ביותר, כי למרות הכל, אין מה לעשות - נשים הן נשים ואינסטינקט זכר האלפא שלי חזק ממני.

היריד הינו פרי יוזמה של המישלמה ליפו ושל פורום הנשים של יפו - נשים יהודיות וערביות מיפו הפועלות  במשותף לקידום מעמד האישה בעיר ושיפור הקשר בין הקהילות ומטרתו העצמה נשית ואישית של תושבות העיר, שזה באמת יפה מאד.
אני אישית בעד העצמת נשים.
תמיד הייתי.
יש אפילו כמה נשים שהעצמתי יותר מדי ועד היום הן לא סולחות לי...

בכניסה חייך אלי שומר חביב ביותר, ואני צעדתי מעדנות אל תוך ארץ הנשים שנפרשה על פני עשרות דוכנים עמוסים בבגדים, תכשיטים, סבונים ריחניים, בובות חייכניות מעיסת נייר, דברי מאפה וכל מיני דברים שנשים מאד אוהבות לקנות, וכנראה שעכשיו עובדים על זה שגם תלמדנה למכור.

המקום בהחלט היה מלא.
נשים מכרו לנשים מכל טוב.
גברים כמעט שלא נראו מסביב.
קיבלתי חיוכים רבים ונופפתי להן חזרה לשלום, מנצנץ בטבעת הנישואים המושאלת.
החיוכים אכן נמחקו בחלקן, אבל מה יכולתי לעשות?

הרי אני איש של עקרונות, ואל לי לגרום לאשה יפה צער ממושך לשווא.
מצד שני, חלק מהחיוכים לא נמחקו כלל, אלא הפכו לצחוק קל עד מתגלגל.
צחקתי חזרה.
מה יש?
זה יפה, שלוקחים אכזבה כזו והופכים אותה לבדיחה.

חלק מהנשים אפילו ספרו לחברותיהן על האכזבה והן צחקו יחד איתן.
היו שאפילו עשו לי תנועות חצי גסות, אבל התעלמתי מהן באלגנטיות.
שתיים צילמו אותי!
הבחנתי שגורת אשה אחת הביטה בי במבט קצת עגום ומהורהר כזה, אבל לא הצלחתי להבין למה.
צילמתי את כל זה בחזרה  והייתי מרוצה מאד מההשפעה החיובית שיש לי על נשים.

רק בסוף התברר לי שמרוב שהייתי עסוק בצילום והתחשבות בנשים לא שמתי לב שהחנות שלי היתה פתוחה לגמרי  ואני חושב שאני במקומן הייתי מעיר לי בעדינות באוזן במקום לעשות בדיחה מזה שגבר מסתובב עם חנות פתוחה ורואים לו, כאילו שהן בגן ילדים או משהו, ואני רוצה גם להבהיר באופן חד משמעי שהתחתונים שלי היו לבנים לגמרי במקור ורק בגלל שכיבסתי אותן בטעות עם חולצה אדומה הן נהיו ורודות.

 

ולחשוב כמה שאני ניסיתי להתחשב בהן...