ביום שלישי האחרון הזעתי, עם עוד כאלף וחמש מאות איש, במתחם מחסן אחד ושתיים, בנמל יפו, שם התקיימה, החל מיום רביעי למחרת, תערוכת האמנות הגדולה בישראל: 'צבע טרי'.

הצפיפות והדוחק העצומים, גודל המיזם וריבוי החללים והפריטים המוצגים בו, היוו אתגר לקהל הרב, ורבים לא הצליחו להתרשם כראוי מהמיצגים. 

הקהל ביום שלישי, אגב, הוגדר כחשוב במיוחד והוזמן לפני שעיניי שאר העם יזכו לשזוף ביצירות האמנות המוצגות בו. 

 

זוהי השנה השלישית בה מתקיימת התערוכה, הזוכה להצלחה והתעניינות רבה, הן מצד הקהל והן מצד התקשורת, שמסקרת את התערוכה בהרחבה.

מידי שנה פונים למעלה מאלף אמנים לוועדת הקבלה, אשר בוחנת את העבודות, לכאורה האנונימיות-  כלומר, זהות האמן, לכאורה אינה ידועה לצוות הקבלה ( התייחסות ל 'לכאורה' בהמשך הכתבה-א.א.).

מתוך מאות הפניות, מתקבלות מידי שנה רק כמה עשרות (השנה התקבלו 60 בלבד, מתוך 1200 פונים!!).

 

היישר מתוך הקונצנזוס, היין המשובח והיפים והעשירים, אני נשלחת לסקר את בת דודתה הענייה והפחות פופולארית של 'צבע טרי', שגם מתהדרת בשם המאוד ישיר- 'סלון הדחויים'.

את 'סלון הדחויים' יזמו יעל בן שלום ומיכל ריבלין, אמניות במקצוען ביום יום ( הראשונה ציירת והשנייה אמנית וידאו ומייצגים עם דמות בשם הדב- זונה... אבל זה כבר נושא לכתבה בפני עצמה!).

זוהי השנה הראשונה של 'סלון הדחויים', שהוקם כדי להציע אלטרנטיבה למאות האמנים שנדחו מ'צבע טרי'. 

סלון הדחויים התקיים גם הוא, באותם ימים ושעות, בהן התקיים יריד 'צבע טרי', מספר רחובות מהנמל, בשוק עמיעד ביפו.

"זה נבע כמובן  מ'צבע טרי' שהוא יריד מאוד משמעותי, האמור לקדם אמנות צעירה וחדשה.

לתחושתי ולתחושת אמנים נוספים, 'צבע טרי' חוטא למטרה לשמה הוא הוקם ולמעשה נוצר צורך באלטרנטיבה."

"יש תחושה חזקה ש'צבע טרי'  הפך ליריד למאוד מסחרי ומכוון לטעם מאוד מסוים, מתוך כוונה למכור בסופו של דבר כמה שיותר.

ב'צבע טרי' יש אנשי מכירות, שמדריכים את אספן האמנות המתחיל מה ואיך לקנות.  

בנוסף, לכאורה לוועדה שבוחרת את היצירות שיוצגו במסגרת היריד אין קריטריונים -  אבל בפועל זה לא מדויק. עולם האמנות בארץ מאוד קטן בארץ ואמן מזוהה לפי העבודה שלו.

כך שלמרות שב'צבע טרי' תהליך הקבלה אמור להיות אנונימי -  הוא לא תמיד אנונימי.

השנה החלטנו גם לבדוק את העבודות שנדחו ולנסות למצוא האם יש משהו משותף לכולן, שהוביל לדחייתן."

 "עדיין אין תוצאות למחקר, אבל אעדכן אותך בהמשך..."

"לא היה תהליך קבלה.

זה היה כל הרעיון -  לא לסנן.

כל מי שנדחה מ'צבע טרי' והציג אישור בכתב על דחייה - התקבל" (מיכל מוסיפה בשקט, שגם כאלו שלא ממש פנו לוועדת הקבלה של 'צבע טרי' וביקשו להיות מוצגים ב'סלון הדחויים' -  התקבלו בברכה).

 

למארגנות, אגב, נכונה אכזבה קלה עם מספר האמנים שביקשו לקחת חלק לבסוף ביריד -  רק מאה עשרים, מתוך למעלה מאלף שנדחו, ביקשו להציג ב'סלון הדחויים'.

"כן", מהרהרת יעל בקול רם.

 

"אולי," היא מסכימה, "למרות שבתולדות האמנות יש ל'סלון הדחויים' קונוטציה חיובית", היא ממשיכה להרהר בקול.

"מ 'סלון הדחויים' יצאו האמנים והעבודות היותר מעניינות כמו של  מאנה, סזאן ופיסארו..."

 

שיטוט ברחבי החלל בו מוצגות העבודות מגלה עבודות רב גוניות בנושאיהן וברמתן.

"דווקא מצאנו חיבור בין כל העבודות -  ישנה חלוקה לנושאים, למשל: יצירות שמדברות על נשיות, אחרות שנושאן 'חומריות', ועוד.

כמו כן, מה שהוביל אותנו בבחירת היצירות, היה היכולת פשוט להבין את העבודות ולהתחבר איתן רגשית.

במכוון לא בחרנו יצירות מתוחכמות, שקשה לצופה להבין מה עמד מאחורי היצירה.

בפרוש: what you see is what you get "

 

במרכז חלל התצוגה לוח מודעות לבן, עליו התבקשו המבקרים לחוות את דעתם על התערוכה.

הדעות מגוונות: מ"כל הכבוד" ועד "זה ממש ביזיון" ( או משהו דומה...).

"אני מודה שיש בתערוכה עבודות מצוינות ויש פחות טובות -  אבל אופן הצגתן והחיבור לעבודות אחרות, הוא מה שעושה אותן ראויות להצגה.

חוץ מזה, העבודות ב'סלון הדחויים' מוצגות באופן שמכבד את היצירות -  מרווח ועם פוקוס לכל יצירה.

כמו כן, הרבה פחות צפוף כאן מבחינת עומס המבקרים -  ועל כך וכן על האוצרות, קיבלנו שבחים רבים מהמבקרים.

מלבד זאת, הרי המטרה הייתה להציג יוצרים חדשים לקהל, ללא פילטרים וביקורת -  שהקהל ישפוט מה טוב או פחות טוב בעיניו, ולא איזו ועדה."

"אנחנו עדיין לא יודעות, נסיק מסקנות בתום התערוכה הנוכחית ונראה לאן הדברים יובילו."

יעל מנדבת בהיסוס מספר שמות -  ואז מתנצלת: "תראי, לא רצינו להיות 'צבע טרי' ברמת הייחצון ודרכי הפעולה -  אנחנו שונים ולכן התערוכה לא משכה הרבה ידוענים.

למרות הכול, ביקרו כאן מאות אנשים ואפילו נקנו מספר יצירות.

אני מאמינה שאנשים קנו, כי הם פשוט אהבו את היצירות ולא מכיוון שזה ה'קדישמן' הבא!"

יומיים לאחר מכן, מבקר בתערוכה 'צבע טרי', חבר טוב ואמן בעצמו, גם הוא מספר שהיה קשה להתרשם, בגלל כמות המבקרים ועומס היצירות. לעומת זאת הוא משבח את 'סלון המודחים', בעיקר על התעוזה והיוזמה.

 

במחשבה שנייה, אני מצטרפת אליו.

באמנות אני אולי לא מבינה הרבה, אבל בחלכאים ומדוכאים אני דווקא מתמחה!