הסיפור של עג'מי הוא בעצם הסיפור הנדל"ני של יפו כולה: מעבר מ"סלאמס" ומאזור שהיה סוג של "שטח הפקר", מחוץ לתחום ההתייחסות של משקיעים פרטיים מבוססים, יזמים  ונדלניסטים - לאזור נדל"ני  נכסף, מתפתח, המשלב פסיפס קסום של ישן וחדש, אותנטי ומודרני, מוזנח ומטופח.
הכח של עגמי הוא בשילוב המיוחד של מבנים קסומים עתיקים, לצד בניינים חדשים אסתטיים החיים בדיאלוג זה לצד זה, בשילוב בין זמנים, בין סוגי אוכלוסייה  שונים, על גווניהם וצבעוניותם הציורית, בקירבה לים ולנמל ועוד.  
לא סתם, כנראה, בחר מנחם גולן באזור  זה ל"לוקיישן" עליו שרטט "סט" יפהפה של רבים מסרטיו. עג'מי היא אכן 'תפאורה'  מסוג אחר.